התחלתי לספר כאן בעבר
ולא היו בי הכוחות לסיים. לפני קרוב לשנה הכרתי בצ'אט בחור... עלם חן. הקשר הלך והתחזק ועבר לשיחות טלפון... מכאן הפגישה ביננו הייתה כימעט מחייבת. אני יכולה להגיד שזה הדבר שהכי הלחיץ אותי. אחרי כל כך הרבה שיחות להיפגש איתו סוף סוף, לראות אותו, לגעת בו, לנשק אותו וכניראה לישון איתו באותה המיטה למשך 3 שבועות. אז לבסוף הסכמתי ונסעתי לפגוש אותו באיטליה הוא הגיע מניו יורק שם הוא חי. הפגישה הייתה כאילו אנחנו יחד כל החיים, הרגשתי כל כך נוח איתו מהרגע הראשון שניפגשנו ומייד נעלמו הפחדים שקדמו לנסיעה. מה אפשר להגיד או לספר על שלושת השבועות שהיינו יחד? זה עף כמו חלום, הזמן שלנו ניגמר כל כך מהר ועמדנו בשדה תעופה וניפרדנו, אני בכיתי והוא אמר לי "אני מבטיח לך שתראי אותי שוב בקרוב אל תהיי עצובה אני רוצה לזכור את החיוך שלך, ככה אני אוהב אותך"... ואני... אני חזרתי לארץ... למישפחה שלי לילדים שלי, אבל לא הצלחתי לחזור למיטה של בעלי.מאז עברו 3 חודשים אני לא ישנה בלילות אני לא יכולה לאכול.. אני מתפקדת בקושי במאמצי על אני מנסה להסתיר את זה מהסביבה. השבוע הוא הגיע לארץ, וכאן התחיל עוד כאב. אין לי יותר כוח לסבול את הכאב הזה. אני עייפה ומותשת.