לא יכולה לישון
השעה שתיים ועשרה, אני צריכה לקום בעוד 4 שעות
ואני כל כך רחוקה משינה כרגע. ערב מלא בהרהורים על החיים, על המוות ועל מה שביניהם . בנו הבכור של האיש שלי יצא לפני ארבעה ימים לגיבוש לקורס טיס למשך שבוע. הערב הוא התקשר כדי לספר שהגיבוש קוצר וכבר מחר הוא חוזר הביתה, כיוון שאחד המשתתפים בגיבוש התייבש, לקה במכת חום ונפטר. בחור בן 18 בסך הכל, בריא וחזק וחסון. אי אפשר בכלל לעכל את זה. אני לא מפסיקה לחשוב על אמא שלו (כי באופן ציני ומחריד - אביו חלל צה"ל). במשך כל הימים האלה ראיתי איך בן הזוג המתוק שלי מתפקד כאבא המקסים שהוא, איך הוא נקרע מדאגה לבן שלו, איך הוא משתגע מחוסר התקשורת ומכך שאין לו אפשרות להרים טלפון לשאול "נו איך הולך ? הכל בסדר איתך ?" כל הזמן הוא היה איתו במחשבות. קיווה ודאג ואהב מרחוק. אני חושבת על הגורל, ועל כך שלפעמים נדמה שהחיים הם כמו איזה משחק רולטה של אלוהים או משהו. הלא באותה קלות המוות יכול היה "להגריל" שם של מישהו אחר היום, ואולי זה היה יוצא השם של הבן של האיש שלי...? למה דווקא הילד ההוא ולא מישהו אחר ? הקלות הזאת בה נחתכים הדברים לכאן או לכאן היא כל כך בלתי נסבלת בעיניי. איך האמא האומללה הזאת תמשיך לחיות עכשיו ? איך מתגברים על הידיעה שבן זוגך נהרג בצבא, והבן שלך מת ככה ס ת ם בגיבוש לקורס טיס שנים מאוחר יותר...? אוף. עצוב כל כך. איזה הודעה מדפרסת אני מכינה לכן על הבוקר, מה...? (סורי). אני מקווה שיום המחר (היום בעצם) יביא איתו הודעות אופטימיות יותר ומלאות בתקווה ושמחה. מנסה שוב ללכת לישון. ליל מנוחה לכולן.
השעה שתיים ועשרה, אני צריכה לקום בעוד 4 שעות
אחת השיחות שלנו סבבה סביב הנושא של התורה ומצוותיה. אבא שלי העלה את הרעיון שהתורה ואלוהים הגיעו אלינו ממקום של השוטר... כדי להשליט סדר בחברה. כמו ילד שאומרים לו אם לא אזי יבוא שוטר ? כזה. דיברנו על כך המון, והפלגנו ברעיון עוד ועוד... אחת השיחות הזכורות לי ביותר.
