לא יכולה לישון
אני לא מצליחה לישון יותר. ניסיתי - וכנראה נרדמתי בסביבות חצות, אבל עכשיו כואב לי וקר ואני ערה. חברים שלי - נפלאים ותומכים מצלצלים אלי, החתולים שלי מבלגנים את הבית ואני נותנת להם - מה שלא איפשרתי כשא' היה פה, כי הוא שנא באלאגן, ועניתי לשני אנשים בקופידון. אני לא יודעת למה נכנסתי לשם - אני עדיין פצועה ומדממת - אבל אולי רציתי לראות שיש אנשים. לא כל כך הצלחתי לאכול מאז יום רביעי בצהרים ומה שאני כן מצליחה הגוף שלי לא ממש מקבל. דמיינתי שהוא מתקשר ושואל לשלומי ככה על מנת להשקיט את המצפון שלו ועניתי בדמיוני המון תשובות...אמיתיוית, שסועות ובכולן סיימתי ב'אני לא רוצה לראות אותך, לשמוע אותך ולדבר איתך' . באחד התסריטים הוא עונה לי "אם זה מה שאת רוצה" ואני עונה "זה מה שאתה רצית ויצרת" אני גם אומרת שם שאיך זה שאיש ששנה מהחיים שלי הקדשתי לטיפול נפשי ורגשי בו בעט בי כל כך רחוק וכל כך חזק, ושאני כבר לא יודעת מה יותר חזק - ההלם או הבעיטה... ואני היום יודעת שכל המשברים הקודמים שהיו - היו פשוט סימן...כי מי שנמצא איתי שנה או כמעט שנה ותמיד אומר כמה טוב לו איתי ולא מסוגל לשמוח על הרעיון שנהיה באמת יחד - סימן שטוב לו בדיוק ככה - שאני במקום של בדיוק מה שנוח לו - וכל מצב של מחויבות או הולכת הקשר הלאה - ... והעצוב שהוא נפרד ממני בשל אותם דברים שאמר מההתחלה...הוא הגשים את הנבואה של עצמו - וכנראה שמכיוון שראה שככה במשברים הקטנים אני לא הולכת...מה...דרו עשויה מברזל ומפלדה ושום מכשול לא ירתיע אותה ואת הנכונות לתת וללטף אותו לפני השינה, (וזה ממש מה שהייתי עושה, כל פעם, מלטפת את כל גופו עד שירדם)- אז הדרך היחידה היא לבעוט בה כל כך חזק ...ולשרוף את הגשר וזהו...הפחד הנורא שלו ממחויבות ניצח - רק בדרך פצע שניים. התרסתי לעומתו שאני רוצה להתקשר לאמא שלו ולהפרד...אני לא נוהגת להיעלם מאנשים. הוא נלחץ וצעק עלי. אמא שלו הרי רצתה שנתחתן. הייתי מלטפת אותו לפני השינה ואז הולכת לישון בחדר אחר כי השינה שלו היתה קלה והוא טען שאני מפריעה לו בנחירותי לישון...הוא נשאר במיטתי ואני הלכתי לישון על מזרון בסלון...כל לילה...אה, ואצלו? הוא נשאר לישון במיטתו ואני הלכתי לישון בסלון... אבל מה, כמו שאמרנו...אני עשויה מפלדה...אבל גם לפלדה יש את היכולת המגבלת שלה - וכרגע אני שותתת מבפנים. היום יהיה יום שישי. הוא היה אמור להיות איתי סופשבוע - ולא יהיה ואצטרך לעבור את זה בלי להישבר. בלי לחכות לטלפון - בלי להישמע לאצבע העקשנית שלי שמנסה חייג את המספר. איש כזה..שרק לפני שבועיים אמר לי שאני עושה אותו מאושר - ורק ביום רביעי שעבר היה פה והיה נראה שטוב לנו - ורק ביום שבת בא והיה...פתאום מוציא קלף שבכלל לא ידעתי שישנו בחפיסה. ועכשיו אני בוכה.
אני לא מצליחה לישון יותר. ניסיתי - וכנראה נרדמתי בסביבות חצות, אבל עכשיו כואב לי וקר ואני ערה. חברים שלי - נפלאים ותומכים מצלצלים אלי, החתולים שלי מבלגנים את הבית ואני נותנת להם - מה שלא איפשרתי כשא' היה פה, כי הוא שנא באלאגן, ועניתי לשני אנשים בקופידון. אני לא יודעת למה נכנסתי לשם - אני עדיין פצועה ומדממת - אבל אולי רציתי לראות שיש אנשים. לא כל כך הצלחתי לאכול מאז יום רביעי בצהרים ומה שאני כן מצליחה הגוף שלי לא ממש מקבל. דמיינתי שהוא מתקשר ושואל לשלומי ככה על מנת להשקיט את המצפון שלו ועניתי בדמיוני המון תשובות...אמיתיוית, שסועות ובכולן סיימתי ב'אני לא רוצה לראות אותך, לשמוע אותך ולדבר איתך' . באחד התסריטים הוא עונה לי "אם זה מה שאת רוצה" ואני עונה "זה מה שאתה רצית ויצרת" אני גם אומרת שם שאיך זה שאיש ששנה מהחיים שלי הקדשתי לטיפול נפשי ורגשי בו בעט בי כל כך רחוק וכל כך חזק, ושאני כבר לא יודעת מה יותר חזק - ההלם או הבעיטה... ואני היום יודעת שכל המשברים הקודמים שהיו - היו פשוט סימן...כי מי שנמצא איתי שנה או כמעט שנה ותמיד אומר כמה טוב לו איתי ולא מסוגל לשמוח על הרעיון שנהיה באמת יחד - סימן שטוב לו בדיוק ככה - שאני במקום של בדיוק מה שנוח לו - וכל מצב של מחויבות או הולכת הקשר הלאה - ... והעצוב שהוא נפרד ממני בשל אותם דברים שאמר מההתחלה...הוא הגשים את הנבואה של עצמו - וכנראה שמכיוון שראה שככה במשברים הקטנים אני לא הולכת...מה...דרו עשויה מברזל ומפלדה ושום מכשול לא ירתיע אותה ואת הנכונות לתת וללטף אותו לפני השינה, (וזה ממש מה שהייתי עושה, כל פעם, מלטפת את כל גופו עד שירדם)- אז הדרך היחידה היא לבעוט בה כל כך חזק ...ולשרוף את הגשר וזהו...הפחד הנורא שלו ממחויבות ניצח - רק בדרך פצע שניים. התרסתי לעומתו שאני רוצה להתקשר לאמא שלו ולהפרד...אני לא נוהגת להיעלם מאנשים. הוא נלחץ וצעק עלי. אמא שלו הרי רצתה שנתחתן. הייתי מלטפת אותו לפני השינה ואז הולכת לישון בחדר אחר כי השינה שלו היתה קלה והוא טען שאני מפריעה לו בנחירותי לישון...הוא נשאר במיטתי ואני הלכתי לישון על מזרון בסלון...כל לילה...אה, ואצלו? הוא נשאר לישון במיטתו ואני הלכתי לישון בסלון... אבל מה, כמו שאמרנו...אני עשויה מפלדה...אבל גם לפלדה יש את היכולת המגבלת שלה - וכרגע אני שותתת מבפנים. היום יהיה יום שישי. הוא היה אמור להיות איתי סופשבוע - ולא יהיה ואצטרך לעבור את זה בלי להישבר. בלי לחכות לטלפון - בלי להישמע לאצבע העקשנית שלי שמנסה חייג את המספר. איש כזה..שרק לפני שבועיים אמר לי שאני עושה אותו מאושר - ורק ביום רביעי שעבר היה פה והיה נראה שטוב לנו - ורק ביום שבת בא והיה...פתאום מוציא קלף שבכלל לא ידעתי שישנו בחפיסה. ועכשיו אני בוכה.
