לא יכולה יותר

[שחר1002]

לא יכולה יותר

לא מצליחה לתפקד,כועסת ועצבנית בוכה כול הזמן. לא בא לי לנקות לא בא לי לעשות כלום. מחר החג אצלי מלבד קניות לא הכנתי עוד כלום חג ראשון בלעדיו הראש כול הזמן עובד. רוצה שזה יגמר רוצה להתעורר מהסיוט ושיגיד לי בוקר טוב אני לא יכולה יותר אני שבורה ומתרסקת לרסיסים. משתדלת בשביל הילדים לא רוצה שיראו אותי ככה אבל זה גובר וגובר. אני מוצאת את עצמי יושבת וכותבת ומוציאה את הכול אין לי למי לספר ולשתף לא רוצה להכביד על אל אף אחד גם אף אחד לא יבין כמוכם. דיייייייייייי נמאס לי אני כל כך רוצה להיות במקום שלכם לעבור את התקופה הקשה הזאת להשלים עם המוות כולם מצפים להיות חזקה ואני משחקת את המשחק אבל היום השחקנית התעייפה ולא מפסיקה לבכות מורידה את המסך ניגמרה ההצגה . סליחה על הקושי לפני החג לשתף בדבר כואב וקשה אבל פשוט יש לי צורך להוציא ולהוציא לצעור ולהיעלם לישון ולא לקום לכאב הזה. רוצה להיות במקום אחר ושהחג בזה יגמר אך לצערי הקושי ילך ויגבר לקראת יום הזיכרון . 22 שנה פקדתי את בית העלמין אצל אחי השנה גם את בעלי האם יש צדק בעולם?????????? למי אלך קודם?????????? למה זה קורה לי???????? למה???????

 

[אשד היחידה]

שחר כמה זמן חלף? ומה זה בעצם משנה .

האם את מטופלת? אני למשל לוקחת בלי להתבייש כדור שנקרא רומטיב פעמיים ביום הרופאים המליצו לי לקחתו למשך שנה זה מסוג המרגיעים המבוססים ומופקים מצמח הווליריאן ומפרי הפסיפלורה אין לו תכונות ממכרות אפשר יהיה להפסיקו באופן מיידי וחד. בקשר לאירוח גיבורה יקרה שלי הוציאי הוראות בישול לכל המשתתפים בסדר ונסי להעתיק את קיומו לבית אחר. אין סיבה וצורך שתמודדי עם קושי כזה כה מוקדם.את כפי הנראה לפי כתיבתך טרם סיימת לעבד ולקבל את מצבך . אל תכניסי לחייך קשיים שאין זמנם מקומם עבורך להתמודד עימם. מבינה אותך אחות יקרה עד עימקי נישמתי.

 

[אשד היחידה]

בואי הערב לצ'ט בשעה 10 ננסה כולנו לעזור ו

לתמוך בך.

 

[שחר1002]

טיפול

עברו 4 חודשים הכול כל כך טרי בייחוד שאני בבית חדש שהוא בחר ורצה כל כך עם גינה גדולה והוא לא הספיק להנות מהבית ,לא הספיק לראות את הגינה מסודרת לכן הקושי הוא עצום יותר להיות בבית הגדול החדש ולארח. את כול האוכל אימי מביאה כדי להקל עלי אני עושה סלטים ןלמחרת החג לוקחת אויר וממשיכה לארח בערך 20 איש לברביקיו. לגבי הכדורים אני די מפחדת חשבתי לקחת רסקיו אבל אני מפחדת להיות אפטית ולהתחיל לעופף זה מאוד מפחיד אותי. צריך לכדור מירשם?

 

[em0854]

טיפול

שחר יקרה, לגבי טיפול תרופתי, כדאי להתיעץ עם רופא גם רופא משפחה. אני נעזרתי מעט מאוד בתרופות ולאחרונה ראיתי שפג תוקפן. מיד חידשתי את המרשם זה אולי נשמע מצחיק אך מרגיע אותי שיש תרופות הרגעה בבית. אם לוקחים תרופות במינון נמוך הן עוזרות ולא גורמות נזקים. לאט לאט תמצאי מה מתאים לך ומה עוזר לך לעבור את היום ואת הלילה. מאחלת לך שהחג יהיה הכי שמח שאפשר. עדנה

 

[אשד היחידה]

כן לפי דרישת משרד הבריאות יש צורך במרשם גם

לכדורים האלה. אך כפי שציינתי אין הם ממכרים. בקשי מהרופא שיתן לך מרשם ובמת שאין לך צורך לשחק את הגיבורה המתגברת מותר לך להיות חלשה ובזאת את מראה גבורה . סיפרו על עץ הברוש שהוא גבוה ותמיר אך כשבאה הרוח הוא מרכין את צמרתו ושורד. אימצי וחיזקי זו לא בושה להיות חלשה להתכופף לעיתים עת הכאב בלתי נסבל ואחר כך לקום ולהזדקף שוב.

 

[הים רגוע]

שחר ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

התחושות שלך טבעיות וכולנו עוברים זאת .. את בתקופה קשה , החגים מעוררים את המשפחתיות שאבדה , כן, גם אצלי שש שנים אחרי ..תני לעצמך זמן לבכות והוציא העשיה תמתין לך ואני בטוחה שאת בסופו של דבר תמצאי את הכוחות לתקתק את החג , אם יותר ועם פחות העיקר שתסבו סביב השולחן ותסתפקו במה שיש. מבינה אותך ויודעת זה קשה ובעולם הזה אנחנו רק שחקנים, ואין מה לחפש צדק ואין לנו בררה אלה לכאוב ולחיות . ולאט לאט להשלים וללמוד לחיות עם הכאב כי הוא חלק מחיינו . שולחת לך חיבוק כח ,ואת מוזמנת ליצור עמי קשר .

 

[דוביבר]

יש צדק בעולם. כרגע לא כאן

שלוש שאלות קשות שנשתלבו בתוככי התחושות הקשות מזמינות אותי לדיאלוג קטן: כל כך רוצה להיות במקום שלכם לעבור את התקופה הקשה הזאת להשלים עם המוות ? כי מה בעצם מחכה אחרי התקופה הקשה הזו(שגם אני נמצא בה. חצי שנה אחרי) ? תקופה קלה ? רק תקופה קשה אחרת. אינני מתרשם שהאובדן והחסר נעשים קלים יותר בהמשך הדרך. רק אחרים. בכלל לאחר מותה של אישתי בדקתי עמוקות את החוזה שלי עם החיים והעולם. המילה קל כמעט לא מופיעה. כשהיא כבר מופיעה - זה בדיוק אחרי המילה לא. האם יש צדק בעולם ? בטח שיש. בודאי פגשת אותם בחייך הקודמים. קרוב לודאי שעוד תפגשי אותו. רק שמנגד יש גם אי צדק ועוול ועוד כל מיני זוועות. זוכרת את סיפורה של תיבת פנדורה ?אחרי כל הרעות החולות יצאה גם התקווה. קטנה, חלושה, אבל היא מוצאת מקום לצד הכאב. למה זה קורה לי ? אל תלכי בנתיב הזה. הוא כל כך מסוכן וחלקלק שיש למהר ולברוח ממנו. תשכחי את מה שהגננות לימדו אותנו. ככה זה כן תשובה. כי אם יש סיבה, זה אומר שבאיזשהו רובד, ע״פ איזושהי תפיסת עולם מעוותת, זה מוצדק ונכון. את מוכנה לחיות אם מחשבה כזו ? אני לא !! ולמרות הכל שיעבור החג בטוב. דובי נ.ב כתבת שאת לא יכולה יותר. אז זהו שאת כן, גם כשאת בטוחה שלא. נהגי כמנהגו של הברון מנכהאוזן כששקע בביצה - אחז בציצת שערו ומשך אץ עצמו החוצה(בלתי אפשרי מבחינה פיסקלית, אבל מה איכפת לנו ? לנו יש את הפריבילגיה שלא הייתה לברון מנכהאוזן - הפורום הזה, האפשרות להיעזר בחברים/ות קרובים/ות - חדשות/ים וישנות/ים, מטפלים לסוגיהם ואפילו תרופות)

 

[שחר1002]

תשובה לשאלה

ראשית תודה על העידוד. אסביר לך מה הכוונה שלי שאני רוצה להיות במקום שלכם ולהשלים אם האבל. כמובן שהחיים לא הולכים להיות קלים יותר במיוחד שמגדלים ילדים לבד ויש לך אחריות מאוד גדולה. אני איבדתי את בעלי לפני 4 חודשים אני אלמנת צה"ל . 3 חודשים לאחר פטירתו היה נופש של אלמנות צה"ל הכרחתי את עצמי ללכת למרות הקושי לא בשביל בית המלון,הטיולים המסעדות המטרה שלי הייתה מאוד ברורה להכיר נשים שעברו את מה שאני עוברת ולראות וללמוד כיצד ממשיכים ?כיצד מתמודדים ? היום הראשון היה לא פשוט אני עולה לאוטובוס מלא נשים לבושות מאופרות צוחקות ופשוט הייתי בתהליך של צפייה על כול אחת מהן ואמרתי לעצמי קיבנימט איך עושים את זה איך הם צוחקות איך הם שמחות?כמובן שבמהלך הנופש שוחחתי איתם והם עודדו וכול אחת עם סיפור חייה והטרגדיות שעברה . אחת איבדה 2 בעלים אחת איבדה גם את הבעל וגם את התינוקת בתאונת דרכים ואתה רואה שהם פשוט חיות וצוחקות זה לא אומר שפחות כואב וזה לא אומר שלא קשה אבל בכול זאת הזמן כן עושה את שלו וכולן ניזכרו בתחילת דרכם כמה הן היו בדיכאון ומחשבות ולא יודעים איך ל"אכול"את האובדן שלא נדבר שרובם היום גם בזוגיות חדשה שמילאה להם את הנפש והן חזרו מהנופש והיה מי שחיכה להם בבית. כשניכנסתי לפורום בפעם הראשונה ראיתי שבעצם לא מדברים על השכול והשיחות הן יותר כפיות וזורמות של נקיונות ,קניות ,חידושים. התכונתי בדיוק למקום הזה שבמקום לכתוב איך לאסוף את השברים וכמה קשה,סתם להיכנס לפורום ולספר על משהוא טוב שחויתי או בישלתי סתם לפטפט. אני מקווה שהצלחתי להסביר לך מה המקום שאני רוצה להיות בו חלילה לא לשכוח אבל להכיר באובדן להפסיק אם יסורי מצפון שקיימים אצלי בשפע ולהתחיל לחיות את החיים החדשים שלי אני מאוד מנסה להיות אופטימית וחזקה ולקבל את החיים החדשים בדרך כלל אני מצליחה כניראה שהחג גבר עליי יותר ממה שחשבתי. אני בטוחה שיהיה בסדר כמו שהפסיכולגית שלי אומרת שחייבים לעבור את תהליך האבל ולקבל אותו ואי אפשר לפסוח עליו ולהתחיל מהתחלה. תודה וחג שמח

 

[הים רגוע]

שחר יקירתי

כמו שהפסיכולוגית שלך אמרה "חייבים לעבור את תהליך האבל" אין קיצורי דרך . וזה קשה וזה כאב בל יתואר, והלילות ללא שינה, והימים ארוכים וכואבים . החיים התהפכו כל התכנונים, החלומות המשותפים ירדו לטמיון . והריק עצום הדרך לא קלה ומליאה מהמורות אבל, לאט לאט ,כל אחד בקצב שלו , לומדים לחיות מחדש, לומדים לחיות עם הכאב והחוסר, לומדים לחלום ,לתכנן דברים חדשים. וזה לא קל ,אבל זה אפשרי , ועם הזמן מצליחים לחיות עם פחות כאב ולומדים להנות ממה שיש. שולחת לך חיבוק כוח

 

[אבשלום68]

שחר

ראשית להגיד את במקום הנכון והלוואי ולא היית בו. במקום הנכון כי כאן את יכולה לכתוב ככל העולה על רוחך לשפוך כל מה שמעיק ומציק לך ותמיד תזכי לעידוד וסימפטיה. תמיד יהיה כאן מי שהוא שעובר או עבר את תהליך האבל ויוכל לתרום ולעודד. לספר מנסיונו וזה מאד חשוב להכיר ולהבין שהתהליך שאת עוברת הוא נורמלי לחלוטין!!!!!! את יכולה לכתוב כאן על הכל גם על התלבטויות מה לקנות לילדים... גם על איך יוצאים מהמיטה בבוקר כשהכל נראה שחור איך מתפקדים במטלת היום יום לבד גם על התלבטויות בנודע לדייט (גם זה יגיע) זיכרי כשאת כותבת את הדברים את מסדרת לך אותם בראש וקל יותר להתמודד ולהחליט. אני הולך לקבוצת תמיכה באגודה למלחמה בסרטן אליה היגעתי ממש בתום השבעה, כשכל העולם שלי התמוטט, ופגשתי את הקבוצה בדיוק בחגיגת יום הולדת של אחת הבנות, צחוקים בדיחות (ממש לא בדיחות שחורות) הווי שבכלל לא התאים להרגשתי כאלמן טריולהגיד שלא הייתי נדהם - הייתי!! אבל אח"כ כשדיברנו ראיתי איך אנשים נחנקים בדמעות בוכים יחד איתי. ולדאבוני הרב עברתי אי אילו אסונות קשים בחיי, למדתי שלומדים לחיות. לפעמים זו הצגה חיצונית (אבל ההצגה/העמדת פנים ) שנמשכת והופכת לאט לאט להרגל וביחד עם רגעי השיכחה שהולכים ומתארכים קל יותר לחיות. את תראי איך רגעי השיכחה מתארכים וחס וחלילה שלא יהיו לך רגשי אשם על כך(ויהיו רגשי אשם) את חייבת את הרגעים והשעות האלה לעצמך ולילדים ולזכרו של בן זוגך. וזיכרי מה אמרה לך וגם לי אמרה המטפלת שלי (לא הפיליפינית העובדת הסוציאלית ) לעבור את תהליך האבל צריך פשוט לעבור אותו אין קיצורי דרך ואנחנו כאן כדי לתת לך יד

חג שמח