לא ייאמן מה שהולך כאן...
תמיד קראתי בעיתונים את הסיסמאות "עיר בעצבות", עיר בהלם", "עיר כואבת"... ואלו תמיד היו סיסמאות כמו לרוב... אמנם כאבתי בפיגועים, וליבי היה עם משפחות ההרוגים.. אבל כל זה היה רחוק ממני.. הרי כולם היו בטוחים ש"אין סיכוי שהם יגיעו גם לאשדוד"... זאת פעם ראשונה שאני באמת מבין מה הסיסמאות האלו אומרות... אתה הולך בעיר, כולם עם הפנים למטה! אין חיוך.. אין כמעט שלום! אנשים שאתה מכיר שנים מסכלים לך בעיניים, מהנהנים בראש כאילו להגיד "ראיתי אותך, שלום!" וממשיכים ללכת.. לא מוציאים מילה! נכנסתי למכולת לקנות עיתון, המוכר לוקח כסף, מחזיר עודף.. לא "תודה", לא "בבקשה", לא "מה שלומך"... כלום! ראיתי בעיניים שלו שכמה דקות לפני הוא בכה.... פשוט קורע את הלב להיות אשדודי היום!!! בשעה 15:00 אני הולך להלוויה של מוריס טובול.. בן דוד של גיסי שנהרג אתמול בפיגוע
יהי זכרו וזכר שאר הנרצחים ברוך! ואני מצטער שאני הולך להגיד את זה... אבל הוכח שוב שאין מנוס! לא שלום, לא ביטחון, ולא נעליים! רק להכנס בבהמות האלו!!!!! וסתם כי בא לי.. משהו שכתבתי מזמן: שוב מבזק מיוחד עוצר את היום שוב בכי ודמעות, נהרס החלום שוב פיצוץ שנשמע, עוד קליע שרק יש פצועים, הרוגים ובר מזל שחמק שוב אותם צילומים של פינויי גופות ברגע כה קטן נהרסו עוד משפחות דם אחים שנשפך, עוד פיגוע קשה ואנחנו כבר רגילים למצב שכזה שוב מחבל מתאבד יוצא אל מותו עוד תינוק שאיבד את כל משפחתו הוא כל-כך קטן ונראה כה תמים.. למה הוא צריך לגדול בבית יתומים? עוד אבא נעמד מול קבר פרי ייצרו מפורק לחתיכות, אומר קדיש על בנו עוד אמא שבוכה על בתה או על בנה ואנו כאן עומדים, בשביל המדינה! שוב מוצב שהותקף ועוד חייל שנטמן כי שירת את המדינה, לה היה נאמן עוד הורים שחיים בצל אי-ידיעה מה עם בנם החטוף? זאת איש לא ידע.. אומרים יהיה שלום, בטחון, כלכלה? אפילו "שיר לשלום" מוכתם בדם ראש-ממשלה! מי בכלל מאמין שיהיה כאן שלום? תפסיקו לדמיין, צאו מהחלום! זיג.
תמיד קראתי בעיתונים את הסיסמאות "עיר בעצבות", עיר בהלם", "עיר כואבת"... ואלו תמיד היו סיסמאות כמו לרוב... אמנם כאבתי בפיגועים, וליבי היה עם משפחות ההרוגים.. אבל כל זה היה רחוק ממני.. הרי כולם היו בטוחים ש"אין סיכוי שהם יגיעו גם לאשדוד"... זאת פעם ראשונה שאני באמת מבין מה הסיסמאות האלו אומרות... אתה הולך בעיר, כולם עם הפנים למטה! אין חיוך.. אין כמעט שלום! אנשים שאתה מכיר שנים מסכלים לך בעיניים, מהנהנים בראש כאילו להגיד "ראיתי אותך, שלום!" וממשיכים ללכת.. לא מוציאים מילה! נכנסתי למכולת לקנות עיתון, המוכר לוקח כסף, מחזיר עודף.. לא "תודה", לא "בבקשה", לא "מה שלומך"... כלום! ראיתי בעיניים שלו שכמה דקות לפני הוא בכה.... פשוט קורע את הלב להיות אשדודי היום!!! בשעה 15:00 אני הולך להלוויה של מוריס טובול.. בן דוד של גיסי שנהרג אתמול בפיגוע
