לא יודע אם זה המקום

[bomber888]

לא יודע אם זה המקום

שאלה: האם ע"פ החוק במדינת ישראל ניתן לאשפז אדם בניגוד לרצונו לאחר שהביע רצונות ו/או כוונות אובדניות, אך אינו סובל ממחלת נפש כלשהי, משמע יש לו תחושות אובדניות שנובעות מתחושות כמו צער או סבל, אך אינו מוגדר כסובל ממחלה כלשהי? ומה בנוגע לדיכאון, האם יכול להיחשב כסיבה?

 

[sharpantie]

דיכאון

איננו סיבה לאישפוז כפוי. על פי החוק אפשר לאשפז בכפיה רק כאשר האדם מהווה סכנה לעצמו או לסביבתו. במקרה של מחשבות אבדניות אין לי מושג אבל זה נתון לשיקולו של הפסיכיאטר המחוזי. לא כל מחשבה או כוונות אבדניות יש בהן סכנה ממשית לביצוע ולכן נדרש שיקול דעת.

 

[bomber888]

לפי הכתבה הזו

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-38347 ניתן לאשפז רק אדם המהווה סכנה לעצמו עקב מצב פסיכוטי, האם זה מדויק?

 

[bomber888]

לינק שוב

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3834703,00.html

 

[bomber888]

הכוונה שלי הייתה, האם מחשבות אובדניות עקב

דיכאון, יכולות להוות סיבה.

 

[גרא.]

bomber888,שלילי.עדיין מותר לחשוב מחשבות כאלה,

עדיין אין לנו כאן משטרת מחשבות.לגבי תנאי אישפוז כפוי,הם שלושה,האדם נמצא במצב פסיכוטי,מסוכן לעצמו ולאחרים ובעיקר מסרב ללכת מרצונו לטיפול.בכל מקרה יש צורך בצו של פסיכאטר מחוזי בכדי לבצע אישפוז כפוי.ולגופה של הפעולה הזו חשוב לשקול היטב היטב את ההשלכות לגבי יחסו של בן המשפחה בעתיד לגבי אלה שגרמו לאשפוזו בכפייה.

 

[bomber888]

אל דאגה

אני לא מתכוון לשלוח אף אחד להיות נתון לחסדי הפסיכיאטריה נגד רצונו, פשוט עניין שעלה לאחרונה בחיי גרם לי לתהות האם לפסיכיאטריה יש את הכוח למנוע מאדם את החופש להחליט האם יחיה או לא. מה שמביא אותי לשאלה הבאה: האם אדם שיבצע נסיון אובדני כושל אך אינו במצב פסיכוטי גם יהיה מוגן מאשפוז כפוי?

 

[גרא.]

bomber888,מקרה כזה,הוא ילקח לאישפוז כפוי בכדי

להבטיח שלא ינסה שוב להתאבד.יקבל טיפול מיידי,אם וכאשר יוחלט שהוא רשאי לצאת מהאישפוז,הוא יעזוב את ביה"ח.

 

[bomber888]

סליחה שאני חופר

נאמר ואדם מביע כוונות אובדניות, האם יש רמה של הבעת כוונות כאלה שיכולה להוביל לאשפוז כפוי אם אותו אדם יסרב לקבל טיפול במסגרת רגילה?

 

[גרא.]

bomber888,אדם שאין לו עבר אובדני,כלומר של

נסיון/ות התאבדות שכשלו,מותר לו לחשוב,גם לבטא מחשבות אובדניות,ואם תצליח לבדוק תראה שכמעט כל נער/נערה בגיל ההתבגרות,מהרהרים בנושא הזה,מדברים על כך.לעיתים מאיימים בהתאבדות בכדי להשיג דבר שאינם מצליחים לקבל.הכל זו שאלה של מידתיות,כי מי שמבטא כוונות כאלה ממניע תועלתי, שונה מזה שבהתנהגותו יש סימפטומים מובהקים של רגרסיה,ביטויי דכאון,התבודדות,ירידה בלימודים כשמדובר בבני נוער ,ובין היתר אחד הסימפטומים המובהקים לנסיון התאבדות,הוא פרידה מחברים,חלוקת חפצים אישיים במתנה ועוד.מהו הסף בין הבעת כוונות לבין נסיון של ממש? כאמור זו הצטברות של ביטויים,רגרסיה ,התנגדות לאו דווקא לקבל טיפול אלא בכלל לדבר עם אנשים קרובים על הבעיות.מאד יעזור אם תוכל מעט להתמקד על המקרה או הדמות אליה אתה מתייחס למעשה.