לא יודעת.

[cv]

לא יודעת.

הייתי הבוקר בראיון עבודה. מצד אחד יופי מצד שני חוסר נוחות. אולי חוסר הנוחות קשורה לזה שאני צריכה לחזור לעבודה על אמת וכ"כ היה לי נעים בבית ועוד לא מיציתי... אולי זה שאני צריכה לחזור ולהיות אחראית על דברים ולנהל את המאחורה של העסק קצת כבד לי על הכתפיים. והמקום עצמו, המשרד = מחסן. אז נאמר לי שזה עוד ישתפר ואני אתקדם הלאה "למעלה" לספגטים וכן הלאה... אבל אני מרגישה שאני נכנסת שוב למעגל של "לרצות" אנשים, כי ההרגשה הפנימית שלי שב"כרגיל" אני מאכזבת. למה? למה אני לא מספיק טובה בלי להתאמץ? ולמה אני לא אוהבת להתאמץ? למה אתגרים גורמים לי להרגיש לרצות לברוח? שוב התחושה הזו של לא מתאימה לעולם בו אני חיה. עצלנית מידי?

 

[דן צ]

חזרה לשיגרה

אכן הבטלה בבית היא לפעמים כייפית ושאנטי שאנטי אבל צריך לחזור לשיגרת העבודה ומרוב ההתרגלות לשאנטי כל עבודה היא לא נוחה אפילו משרד שלא עושים בו כלום. אם יש לך מקום להתקדם אז מה אכפת לך לרצות קצת אנשים עד הקידום? בנינו כל עבודת השכירים היא ריצוי של אנשים אם זה ריצוי של הבוסים או של קהל הלקוחות.

 

[אפי היקרה]

אני מנסה למקד את הבעיה

הבעיה היא שאין לך את הכוח לחזור למעגל העבודה, או שאין לך את החשק שוב להתחיל את מסע הכומתה לעבר המשרה הנכספת, או האם התנאים לא מוצאים חן בעינייך? אני אתייחס לנקודה הראשונה, כי נשמע לי שהתאהבת בבטלה (מכירה, מכירה, אין כמוה לעור הפנים), ואת לא רוצה שוב להכנס לרוטינה של "עבודה, לחץ, מאמץ, להיות נחמדה למי שאולי לא מגיע לו". את מדברת על כך שאת סוג של עצלנית, אבל נשמע לי שאת פשוט מפחדת מלא-לעמוד במשימה/אתגר, ורוצה שדברים יגיעו ספונטנית, בלי הרבה מאמץ או חרדות מיותרות. אז קודם כל, לצאת מהמצב של להיות בבית ולהסתלבט באושר (ככה זה נשמע), הוא לא מעבר חלק, אבל מסתבר שלהתרגל למקום חדש הוא תהליך הרבה יותר מהיר ממה שאולי את זוכרת. יכול להיות שהתפקיד הזה הגיע מוקדם מדיי, אבל מנסיון, ככל שנשארים במעגל החוץ-עבודתי, כך ייעשה יותר ויותר קשה לחזור לפעילות משכורתית. אל תתפתי להשאר בבית, זה יהיה, לדעתי, בעוכרייך. נכון שיש אנשים שאחרי יום ללא עיסוק יוצאים מדעתם, אבל יש כאלה שנהנים מכך ועשויים להתמכר לזה, ואת נשמעת לי כזאת. הצעתי היא לא לדוש בעניין יותר מדיי. אם התנאים (הכספיים) מתאימים לך, אם הגדרת התפקיד ומהותו מעניינים אותך, השאירי את החרדה מאי-תפקוד מתאים ו/או אי עמידה בצפיות בשלב הזה בצד. התחילי את העבודה, שנסי מותנייך, ואני מבטיחה לך שתוך שבוע גג שבוע וחצי, תשכחי מהימים בהם ישבת רבוצה מול הטלוויזיה כשכל עיתותייך בידייך. לגבי טענתך ש"ברגיל" את מאכזבת אנשים, אני מודה שלא הבנתי מספיק, ואשמח אם תפרטי יותר לגבי התחושה הזאת.