לא יודעת מה לעשות

[אמא עצובה]

לא יודעת מה לעשות

יש לנו ילדה בת ארבע וחצי ולפני כחצי שנה נולדה בתנו השנייה. הבת הבכורה מתנהגת בצורה איומה כלפיי (עם בעלי זה כמעט לא קיים). היא מגיעה להתקפות זעם בלתי נשלטות בהן היא משתוללת ומרביצה לי. אין שום דרך להרגיע אותה בהתקפות זעם אלו מלבד לנעול אותה בחדר שלה (כולל לקחת אותה לשם בכח תוך כדי שהיא בוכה וצועקת) עד שהיא מסכימה להרגע. זה מכניס אותי למצבים נוראיים. מצד אחד, אני מאד כועסת עליה ונעלבת מהתנהגותה ומצד שני אני מרגישה שנורא נורא כואב לה וקשה לה ושכל ההתנהגות הזאת באה מתוך כאב נורא גדול. אני כל כך משתדלת להתיחס אליה הרבה ולעשות איתה דברים ולחבק ולנשק אותה אבל כלום לא עוזר. לאחרונה היא גם התחילה לעשות קקי במכנסיים ואני בטוחה שזה נעשה בכוונה ולא "בורח" או קורה במקרה מכיוון שהיא עושה רק קצת במכנסיים ואז הולכת לשרותים וכשהיא מסיימת היא קוראת לי ומראה לי את התחתונים שלה. כאשר אני מגיבה היא צוחקת לה בהנאה. כמובן, שעכשיו אני כבר משתדלת לא להגיב לזה ובאדישות לחליף בגדים אבל זה קשה. אני ממש מיואשת. אני לא יודעת אם כדאי ללכת ליעוץ פסיכולוגי (ולגרום לה לחשוב שמשהו "לא בסדר" אצלה) ואם כן אז למי ללכת (אני לא מכירה אף פסיכולוג). מצד שני, אני מפחדת שהתופעות האלו לא יעברו מעצמן אלא יתקבעו בהתנהגות שלה ואף יחמירו. אנא חווה דעתך. זקוקה לעיצה מהירה. תודה.

 

[גרא.]

בתך כנראה מאד כועסת עלייך,יתכן

בגלל קינאה באחותה הקטנה,אבל יכולות להיות גם סבות אחרות.המצב שאת מתארת,הוא מעין מצב של מלחמה ביניכן,כאשר כל אחת משתמשת בנשק שיש לה.את כאם יכולה לנעול אותה בחדר שלה,אחרי שהבאת אותה לשם בכח,תוך שהיא בוכה וצועקת,והיא,כיוון שהיא עדיין רק ילדה,יכולה,וגם מגיבה בהתקפי זעם,וכן בכל דבר שיכול להרגיז אותך,כמו קקי במכנסיים.כאשר היא מראה לך,מה עשתה, ומגחכת לך בפנים.אין ספק שזהו מצב חריג ומיותר,ועלייך,כחזקה מביניכן, ליזום את השינוי.ראשית,כדאי להפסיק להשתמש בכח כדי להרגיע את בתך.בכל פעם שאת לוקחת אותה בכח לחדרה,את מפסידה.את כועסת עליה,וזה טבעי,אבל את מוכרה לנסות להתאפק יותר בתגובותייך,ולא להגיב.כי זה מה שמעודד אותה להמשיך.קל וחומר,שאינך צריכה להעלב מהתנהגותה.עוד לא,לא עכשיו.עוד תספיקי לעשות כן בגיל ההתבגרות.המצב שאת מתארת מחייב ללכת לייעוץ פסיכולוגי,ויתכן גם לטיפול משפחתי מערכתי.לא נכון הוא לחשוב כי הליכה לייעוץ פסיכולוגי,יגרום לה לחשוב שמשהוא לא בסדר אצלה,או אצלך.זו לא צורת מחשבה של ילדים,הנפגשים עם פסיכולוג.כאחד כזה,הנפגש רבות עם ילדים צעירים בכל הגילים,כל מפגש הוא חוויה בשביל שהינו.כאשר רובם ככולם,רוצים שוב לחזור.לעיתים גם לא רוצים ללכת.פרט לכך,נסי להשתמש בספרות כדי להגיע לבתך.הכוונה לסגנון של ביבליותרפיה (ריפוי בספרות).יש לא מעט ספורים ושירים לגילה של ביתך שע"יכ שאת מספרת לה,ואתן משוחחות על כך,היא ככל ילד/ה מזדהית עם התוכן.נסי למשל את ספריו של פרופ´ אדיר כהן,במיוחד באנתלוגיה "להפליג עם כוכב".ויש כמובן מחברים נוספים.לגבי איך להגיע לפסיכולוג.צייני באיזה איזור את גרה,ואנסה לעזור לך.בכל מקרה,אל תתיאשי אלה תופעות שמלוות יחסי אמהות ילדים בבתים רבים.וכמעט תמיד,אולי בעצם בכל המקרים,זה נפתר.לבסוף,לא רציתי לבלבל אותך עם תגובות בתך שאפשר להבינן על רקע מה שמכונה "תסביך אלקטרה",דהיינו תחרות של בתך בגיל זה על אהבת בעלך,אביה.כדאי לך להציץ בספרות ולראות למה אני מתכוון.