לא יודעת מה לעשות

[שיריתה המקורית]

תודה נאוה, אכן מדובר באיזון תרופתי

ולשם כך נועד האישפוז. האם אפשר לכתוב לך לתיבת המסרים באיזשהו אופן?

 

[שיריתה המקורית]

לא יודעת מה לעשות

היום היינו אצל הפסיכיאטרית החדשה של הבת שלי. היא ראתה אותה פעם אחת והיום היתה פגישת הורים. היא חושבת שיש אפשררות של שיפור , רק שהדבר כרוך בשינוי תרופתי. מכיון שהשינוי האחרון לא עלה יפה , בלשון המעטה,ומכיון שעד עכשיו הנסיונות של תרופה בודדה לא מכסים את כל תופעות הפסיכוזה היא מציעה לתת לה קוקטייל של תרופות ולצורך כך לאשפז אותה אישפוז מלא בבי"ח פסיכיאטרי עד שימצאו מינון ותרופות שמתאימות לה. האישפוז לא יהיה קצר, יכול להיות בין חודשיים לשנה ! מדובר באישפוז מלא, עם ביקורים של ההורים אבל אי אפשר לשהות שם ביחד איתה. הפסיכיאטרית ביקשה שנתחיל לחשוב על זה, זה לא דחוף , אבל שווה לנסות כי זה יכול לשפר את מצבה, מה שלא יקרה אם נמשיך בריספרדל באותו המינון. בעלי לא רוצה לשמוע בכלל על זה . אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד, יש פה תקוה לשיפור, מצד שני, פ חחחחחחחח דדדדדדדדדד.

 

[עדו בן צבי 1]

אולי בפורומים אחרים מכירים את הנושא

את מוזמנת להישאר איתנו אבל רצוי שתדעי שהניסיון של רובנו הוא מתחום שונה לחלוטין. אנחנו יכולים להזדהות איתך, אבל לא הרבה יותר מזה.

 

[דליה.ד]

שיריתה, אני כל כך מבינה את הפחד

הכאב והדאגה העצומים. לאשפז ילד בבי"ח פסיכיאטרי זו מכה קשה, אבל לפעמים זה הכרחי. זוג חברים שלנו נאלצו לאשפז את בנם בבית חולים פסיכיאטרי למשך שנה. לא היה מנוס. בסופו של דבר הטיפול הצליח, אבל היה צורך לשקמו בפנימיה טיפולית מיוחדת בירושלים. היום הילד במצב טוב ועומד לחזור הבייתה לאחר שנתיים. הוא היום בן 9. כאשר מדובר בדברים כאלה, צריך באמת לקבל תמיכה, אתם ההורים, כי ההתמודדות מאוד קשה.

 

[שיריתה המקורית]

תודה דליה.

עוזר לשמוע על עוד מצבים כאלה. עוזר לשמוע שהאישפוז עזר.

 

[ילדונת היחידה]

מצטערת על השאלה אבל

למה צריכים לאשפז אותה? מה יש לה? ממש מצטערת אם זה שאלה לא לעניין

 

[שיריתה המקורית]

יש לה

פסיכוזת ילדות וPDD. כמובן שהתרופות והשינוי והאישפוז הם בגלל הפסיכוזה ולא ה - PDD.

 

[ילדונת היחידה]

תודה

אבל אני לא יודעת מה זה פסיכוזה ממש..

 

[זהבה נ]

היי שיריתה, האם ההמלצה היא לאשפז

זו המלצה אחת, האם ערכתם חוות דעת נוספת? אם לא מדוע? והאם היא כל כך לא מאוזנת? דווקא עשה לי הרושם שהיא כן מאוזנת. אני מאוד מבינה את הפחד ואי אפשר להכנס לכם לנעליים, אבל צריך לשקול בכל החלטה את הווח וההפסד. אם הרווח לילדה גדול יותר, והיא תוכל להשתלב לאחר האיזון חזרה בבית, אז תחשבו על זה טוב טוב. רק אתם המחליטים, ברגע שהחלטתם לכו עם זה עד הסוף. בהצלחה, מחזיקה לכם אצבעות.

 

[שיריתה המקורית]

זהבה, עדיין לא הספקנו כלום

רק שמענו את זה ביום שישי ומיד רצתי להתייעץ. זה גם לא ענין דחוף, זה משהו שיכול להתבצע גם בטווח של עוד כשנה. אני רק עכשיו מתחילה לבדוק ולהתיעץ. לפי דברי הפסיכיאטרית שהיינו אצלה ביום שישי, הילדה בכלל לא מאוזנת, ולמעשה התרופה לא מכסה את הפסיכוזה. היא טוענת שבהחלט אפשר לשפר. בעלי בכלל לא רוצה לחשוב על זה, ולא להתייעץ ולא לקחת את זה כאפשרות. בכוונתי להיעץ עם צוות בית הספר, הפסיכיאטרית של הגן ועוד אחד נוסף שמכיר את הילדה.

 

[zivadina]

מאחלת לך הרבה אומץ ונחישות.

אני מבינה שבעלך מתקשה להתמודד, ולכן הכל נופל עליך. הנסיון מראה שטאטוא הבעיות מתחת לשטיח לא פותר אותן. לכן, אני מציעה לך לשאול עוד מומחים, אבל מומחים טובים ומדופלמים, ולא סתם חברים ומכרים. ואז לגבש החלטה וללכת איתה עד הסוף. אני מאחלת לך שתמצאי מומחה שידע להסביר את המצב לבעלך, כדי שהוא יוכל להיות שותף מלא להחלטה, ושלא תצטרכי לקחת את האחריות על עצמך לבדך. בהצלחה

 

[שיריתה המקורית]

נגעת בנקודה שמאד מכבידה עלי

בעלי תמיד מתנגד לכל דבר ולכן אני זו שצריכה לחשוב להתייעץ ואפילו להגיע להחלטה לבד. זה ברור שאי אפשר להדחיק את הדברים וצריך להתמודד. אז בנוסף לכל הקשיים, יש גם את הקושי של חוסר עזרה מצידו בהחלטות, ויותר מזה, בד"כ הוא גם מתנגד. כמובן שבד"כ בשלב מסוים אני מכריחה אותו להתמודד ביחד איתי ולקחת החלטות ביחד.

 

[שיריתה המקורית]

ורציתי להוסיף

שלשכנע את בעלי להתמודד ולקחת החלטות זה תהליך שגוזל ממני המון אנרגיה. וחבל, אין לי אנרגיה מיותרת לבזבז... יש למישהו עצות?

 

[דליה.ד]

שיריתה, האם יש לכם ילדים נוספים?

צריך לשקול גם את המחיר שמשלמים שאר הילדים, מה זה גובה מהם. בכל החלטה שתקחי מישהו "משלם" איזה מחיר. העניין הוא איפה נפגעים הכי פחות אנשים ומה טובת הילדה...

 

[שיריתה המקורית]

צודקת דליה, ולמעשה אני חושבת הרבה

עליהם, כאשר אני שוקלת בעד ונגד. יש לי עוד שני בנים. הגדול בן 10 והקטן בן 4. הם מאד סובלים מהמצב של הבת שלי, ולפני מספר חודשים כאשר עשינו שינוי תרופתי הם גם נפגעו ממנה פיזית.

 

[זהבה נ]

שיריתה שקלי טוב טוב את כל הנושא

מכל הכיוונים, חקרי את הנושא לעומק כמו שאת יודעת לעשות. שבי עם בעלך שהוא צד מאוד גדול בעניין, סכמו לעצמכם את כל המינוסים והפלוסים. יחד קבלו החלטה ודיבקו בה לאורך כל הדרך גם אם היא תהיה לא קלה(ויש לכך את הסיכויים שזו תהיה דרך לא קלה). מה שחשוב בראש ובראשונה זה לעזור לילדה, למרות שצריך לקחת בחשבון את שאר המשתנים ולא להתעלם מהם, אבל טובתה קודמת לכל שיקול אחר, גם אם לא יהיה לכם קל עם קבלת ההחלטה. אני מאמינה שלבסוף גם כך תשקלי את כל הנושא. ושיהיה לכם בהצלחה,

 

[zivadina]

שיריתה היקרה.

קשה לי לקרוא את דבריך, כי גם אני הייתי במקום הזה שהרגשתי את כל האחריות מוטלת על כתפי בלבד, אם כי לא עמדתי בפני החלטה כמו זו שלך. אבל ההרגשה הזאת שבן הזוג מתעלם היא קשה מאוד. פעם דיברנו כאן על זה שכנראה לבחורים יותר קשה להתמודד עם בעיות נפשיות שלהם ולכן גם של בני משפחתם. אם אפשר לתת עצות על קצה המזלג, ושוב, רק מתוך נסיון כואב אבל עם סוף נהדר, אני מציעה לך לפנות לטיפול משפחתי, כדי שתשפרו את התיקשורת ביניכם, ואם לא תוכלו להגיע לדו-שיח שוויוני בזמן סביר לילדה, תקבלי את ההחלטה לבדך. ואם הוא יתנגד גם לטיפול המשפחתי, אני מציעה לך ללכת לבדך לטיפול שיחזק אותך עד שלא תרגישי מאוימת על ידי הגישה שלו, ותוכלי להציג לו את דעותיך באופן שלא יאיים עליו. וטיפ קטן ללא פרושים: בחורים שעברו טיפול נפשי הם הורים ובעלים הכי טובים, אבל צריך לדעת לשכנע אותם לעבור את זה. אני מחזקת את ידייך!