לא יודעת מה לעשות
אני בת 26 ,יוצאת עם חבר שלי (בן 34.5)כבר שנה (היתה פרידה באמצע של חודש וחצי).יש לציין שהוא החבר הראשון שלי ולפניו הייתי בתולה. בהתחלה שיצאנו הפריע לי שהוא לא עושה מאמץ להיפגש באמצע השבוע,אבל התפשרתי למרות שזה המשיך להציק(המרחק ביננו הוא 25 דקות נסיעה). הוא גם לא התקשר הרבה וטען שהוא לא רוצה להיות קרציה שמתקשר כל רגע לחברה שלו. כשאנחנו ביחד הוא כן מראה לי שהוא אוהב אותי,ושהוא רציני איתי וכל זה... הבעיה היא שהוא טוען שהוא אוהב אותי אהבה אמיתית ואני לא,שאני לא מטורפת עליו וכו',ושהאהבה שלי גבולית. אני מרגישה שזה נכון אבל זה נובע רק מזה שהוא לא עושה מאמצים לפגוש אותי ולהפתיע אותי,ולומר לי-אני רוצה לראות אותך,התגעגעתי אלייך. תמיד אני באה אליו בסופ"ש( לו יש דירה משלו נפרדת מההורים),ומעבר לזה לא נפגשים במהלך השבוע. היינו בחו"ל ביחד במשך שבוע והסתדרנו מצויין, כיף לי להיות איתו וגם לו איתי,אבל אני לא מרגישה שהוא נותן את הנשמה בשבילי וגם הוא מרגיש כך,ביחס אליי. יהיה לי קשה להיפרד ממנו שוב,לא יודעת מה לעשות?
אני בת 26 ,יוצאת עם חבר שלי (בן 34.5)כבר שנה (היתה פרידה באמצע של חודש וחצי).יש לציין שהוא החבר הראשון שלי ולפניו הייתי בתולה. בהתחלה שיצאנו הפריע לי שהוא לא עושה מאמץ להיפגש באמצע השבוע,אבל התפשרתי למרות שזה המשיך להציק(המרחק ביננו הוא 25 דקות נסיעה). הוא גם לא התקשר הרבה וטען שהוא לא רוצה להיות קרציה שמתקשר כל רגע לחברה שלו. כשאנחנו ביחד הוא כן מראה לי שהוא אוהב אותי,ושהוא רציני איתי וכל זה... הבעיה היא שהוא טוען שהוא אוהב אותי אהבה אמיתית ואני לא,שאני לא מטורפת עליו וכו',ושהאהבה שלי גבולית. אני מרגישה שזה נכון אבל זה נובע רק מזה שהוא לא עושה מאמצים לפגוש אותי ולהפתיע אותי,ולומר לי-אני רוצה לראות אותך,התגעגעתי אלייך. תמיד אני באה אליו בסופ"ש( לו יש דירה משלו נפרדת מההורים),ומעבר לזה לא נפגשים במהלך השבוע. היינו בחו"ל ביחד במשך שבוע והסתדרנו מצויין, כיף לי להיות איתו וגם לו איתי,אבל אני לא מרגישה שהוא נותן את הנשמה בשבילי וגם הוא מרגיש כך,ביחס אליי. יהיה לי קשה להיפרד ממנו שוב,לא יודעת מה לעשות?