לא יודעת מה לעשות כבר.
לכאורה החיים שלי די בסדר - יש לי עבודה, גם אם לא אחת קבועה. אני לומדת במכללה, יש לי חבר חדש שאני מאוד אוהבת ויש לי פחות או יותר חברים. אבל עדיין משהו חסר, יש בי חלל ריק שפשוט לא מתמלא, לא משנה מה אני עושה. אני כל כך לבד.. החבר שלי בצבא ואין לו זמן אליי. בסופי השבוע החברים שלו משתלטים עליו ואני בקושי רואה אותו. ואף אחד לא מבין כמה זה קריטי עבורי לראות אותו, אפילו למעט זמן. יש לי הפרעת חרדה מאז שאני זוכרת את עצמי וכבר חצי שנה אני בטיפול בפריזמה. בהתחלה זה ממש עזר אבל בשבועות האחרונים זה כבר לא. אני חושדת שזה בגלל שהתחלתי להשתמש בגלולות למניעת הריון... אבל התייעצתי לגבי זה ואמרו לי שזה לא אמור להשפיע אחד על השני. לא יודעת מה לחשוב. המצב פשוט מסתבך במקום להיפתר. אני לא יודעת איך לצאת מזה. אני פשוט שוכבת במיטה הרבה מאוד זמן ובוכה. וקשה לי מאוד לקום בבוקר, אני תשושה לחלוטין ולא רואה אפילו פואנטה ביציאה מהמיטה. המצב בבית לא טוב ואני כלואה פה בגלל שאין לי אפשרות לצאת הרבה פעמים. אני יוצאת רק פעמיים בשבוע ללימודים ועוד בערך פעמיים בשבוע לעבודה... אני חיה בפחד תמידי - שאני לא אעזוב את הבית בשנים הקרובות, שהחבר שלי יעזוב אותי, שהחברים שלי לא מעוניינים בי... ובעיקר שאני לא אמצא עבודה שתפרנס אותי. אני לא יודעת מה לעשות כבר ואין לי באמת עם מי לדבר על זה כי אנשים בגילי לא מסוגלים להבין את רוב הפחדים האלה. החבר שלי פשוט אומר לי לא לדאוג, אבל הוא לא מבין את שורש הבעיה ולא באמת רוצה להתעמק בזה. מצד אחד אני נורא רוצה להיות "נורמלית" ולא לשתף אנשים במה שעובר עליי, אבל מצד שני זו לא באמת אופציה ובסוף זה בכל מקרה מתפרץ. הייתי בייעוץ בתחנה לבריאות הנפש בעיר במשך יותר משנה והפסקתי לא מזמן בגלל שהרגשתי שזה לא מוביל לשום מקום. עכשיו אני רוצה להתחיל טיפול פסיכולוגי אבל אין לי כסף. אני פשוט אעבוד רק כדי לממן את הטיפול ואני בטוחה שזה יגרום לי לסטרס עוד יותר רציני.
לכאורה החיים שלי די בסדר - יש לי עבודה, גם אם לא אחת קבועה. אני לומדת במכללה, יש לי חבר חדש שאני מאוד אוהבת ויש לי פחות או יותר חברים. אבל עדיין משהו חסר, יש בי חלל ריק שפשוט לא מתמלא, לא משנה מה אני עושה. אני כל כך לבד.. החבר שלי בצבא ואין לו זמן אליי. בסופי השבוע החברים שלו משתלטים עליו ואני בקושי רואה אותו. ואף אחד לא מבין כמה זה קריטי עבורי לראות אותו, אפילו למעט זמן. יש לי הפרעת חרדה מאז שאני זוכרת את עצמי וכבר חצי שנה אני בטיפול בפריזמה. בהתחלה זה ממש עזר אבל בשבועות האחרונים זה כבר לא. אני חושדת שזה בגלל שהתחלתי להשתמש בגלולות למניעת הריון... אבל התייעצתי לגבי זה ואמרו לי שזה לא אמור להשפיע אחד על השני. לא יודעת מה לחשוב. המצב פשוט מסתבך במקום להיפתר. אני לא יודעת איך לצאת מזה. אני פשוט שוכבת במיטה הרבה מאוד זמן ובוכה. וקשה לי מאוד לקום בבוקר, אני תשושה לחלוטין ולא רואה אפילו פואנטה ביציאה מהמיטה. המצב בבית לא טוב ואני כלואה פה בגלל שאין לי אפשרות לצאת הרבה פעמים. אני יוצאת רק פעמיים בשבוע ללימודים ועוד בערך פעמיים בשבוע לעבודה... אני חיה בפחד תמידי - שאני לא אעזוב את הבית בשנים הקרובות, שהחבר שלי יעזוב אותי, שהחברים שלי לא מעוניינים בי... ובעיקר שאני לא אמצא עבודה שתפרנס אותי. אני לא יודעת מה לעשות כבר ואין לי באמת עם מי לדבר על זה כי אנשים בגילי לא מסוגלים להבין את רוב הפחדים האלה. החבר שלי פשוט אומר לי לא לדאוג, אבל הוא לא מבין את שורש הבעיה ולא באמת רוצה להתעמק בזה. מצד אחד אני נורא רוצה להיות "נורמלית" ולא לשתף אנשים במה שעובר עליי, אבל מצד שני זו לא באמת אופציה ובסוף זה בכל מקרה מתפרץ. הייתי בייעוץ בתחנה לבריאות הנפש בעיר במשך יותר משנה והפסקתי לא מזמן בגלל שהרגשתי שזה לא מוביל לשום מקום. עכשיו אני רוצה להתחיל טיפול פסיכולוגי אבל אין לי כסף. אני פשוט אעבוד רק כדי לממן את הטיפול ואני בטוחה שזה יגרום לי לסטרס עוד יותר רציני.