לא יודעת מה לכתוב
רק נורא קשה לי. באמת.
כמה שאני מנסה לחלוק ולשתף, לקבל תמיכה, לחלוק את התחושות הכואבות בשניים, להתגבר, להמשיך.
אני שונאת וכואבת את זה שבסוף אני נשארת לבד. ועכשיו הגעתי לשיא. כל הרצון שלי זה לכבות את הראש, לטמון אותו באדמה,
ולא לצאת לעולם. לכל המוכר הזה, שכ"כ מכאיב.
אני חושבת שאולי יש משהו באיך שאני מביעה את עצמי לאנשים, או בעיקר לאלה שקרובים אליי, שהוא לא מספיק נכון.
אולי אני משלה וגורמת לאנשים לחשוב שאני יותר בסדר ממה שאני באמת.
אולי יש מקומות שבהם הבושה עוד מתגברת עליי אז אני מכריחה את עצמי להיות קולית ולא אמיתית.
אני יכולה לחשוב על לפחות בנאדם אחד שאני יכולה לכתוב לו יותר מדוייק כנה אמיתי וקרוב. פחות מתנצל או מבוייש. אולי שווה לעשות את זה, לא יודעת.
ומה שלומכן?
רק נורא קשה לי. באמת.
כמה שאני מנסה לחלוק ולשתף, לקבל תמיכה, לחלוק את התחושות הכואבות בשניים, להתגבר, להמשיך.
אני שונאת וכואבת את זה שבסוף אני נשארת לבד. ועכשיו הגעתי לשיא. כל הרצון שלי זה לכבות את הראש, לטמון אותו באדמה,
ולא לצאת לעולם. לכל המוכר הזה, שכ"כ מכאיב.
אני חושבת שאולי יש משהו באיך שאני מביעה את עצמי לאנשים, או בעיקר לאלה שקרובים אליי, שהוא לא מספיק נכון.
אולי אני משלה וגורמת לאנשים לחשוב שאני יותר בסדר ממה שאני באמת.
אולי יש מקומות שבהם הבושה עוד מתגברת עליי אז אני מכריחה את עצמי להיות קולית ולא אמיתית.
אני יכולה לחשוב על לפחות בנאדם אחד שאני יכולה לכתוב לו יותר מדוייק כנה אמיתי וקרוב. פחות מתנצל או מבוייש. אולי שווה לעשות את זה, לא יודעת.
ומה שלומכן?
