הגשם הוא כמו תזמורת בשבילי מתנות קטנות מלמעלה מתכוונות לומר.. ילדה את נופלת לרגליו תיהיה לצידי.. אני חייה מתי שאתה לצידי אני אמצא את הדרך.. לראותך שוב אחתוש געגועים אלייך יקירתי}{}{}{
שזה פשוט משתלט.. לא משנה מה עושה באמצע מה נמצאת פתום זה מתקיף מין כאב חד ואז הדמעות עולות ומרגישה ככ לבד.. זה מפסיק אחרי כמה דקות אבל יודעת שזו הפסקה זמנית.. מה שלא אעשה זה תמיד חוזר...
כמה התארכו ההפסקות... אבל.. ההפסקות כמה שלא יהיו ארוכות מתמדות בעוצמתן לעומת אותו רגע של געגוע.. לפעמים מרגישה כאילו ההפסקות זה מין משחק שזאת לא אני אמיתי כי הרגע של הגעגוע ככ אמיתי וכואב שאין לי ספק שזאת אני...
היום... דווקא היום... אין לי את המילים המתאימות... מלבד הקטע ש... געגוע הוא נורמלי ... מעיד שאנחנו בני אדם עם רגשות.... הלוואי והיה ברשותי מעין כפתור/לחצן מצוקה שכזה.... שברגע שלוחצים... הגעגוע או הכאב.. מפסיקים... היום.... אני כאן כדי לחבק....