BABYBOOM10
New member
לא יודעת למי לפנות...
שלום, ברצוני להתייעץ לגבי אימי, שכן אנחנו כבר אובדי עצות... אימי בת 55 סולת מדיכאון כבר כמה שנים ומטופלת ע"י כדורי וויפקס. בעבר טופלה ע"י כמה וכמה פסיכולוגים שלצערי לא נתנו מענה לבעייתה. הדפוס שחוזר על עצמו בהתנהגותה הוא שתיית אלכוהול (אפילו טיפה) מתוך ידיעה שבשילוב עם הכדורים שהיא לוקחת זה יכול להיות קטלני. בדר"כ בסופי שבוע, היא שותה כמה שלוקים מהיין לקידוש או ממשהו אלכוהולי אחר(למרות שהיא יודעת שאסור לה) למרות שהיא יודעת מה יקרה אח"כ (התעלפויות, איבוד הכרה, מריבות עם המשפחה המתוסכלת...), ברור לנו שזה נובע ממצוקה כלשהי, אנחנו מנסים לדבר איתה ולנסות להכיל... לפני כמה שנים היא ניסתה להתאבד ע"י שתיית כדורים בערב שישי - שתתה אותם ונעלה את עצמה בחדר השינה כשכל המשפחה בסלון. למזלנו מצאנו אותה בזמן. אתמול זה שבר את כל השיאים. היא ירדה לשפוך זבל ב 17:30 בערב ולא חזרה. ב 19 הזעקנו את המשטרה והתחילו חיפושים קדחניים בכל רחבי היישוב. היה קר וגשום והיא ירדה עם חולצה דקה עליה. נטרפנו מדאגה. הייתי בטוחה שאנחנו הולכים למצוא גופה, חיפשנו אותה בפחי אשפה... ב 23 מצאנו אותה בשדה פתוח יושבת ללא מכנסיים, רטובה עד לשד עצמותיה, רועדת מקורה ואפטית. לאחר בירור מתברר שהיא ירדה לשפוך זבל עם חבילה של כדורי שינה, הלכה לפרדס, שתתה אותם ואז לא הצליחה לקום ונרדמה בגשם. מעבר לזה היא לא זוכרת שום דבר, גם לא איך הגיעה למצב של להוריד מכנס... היא רק זוכרת שרצתה למות. בשיחה עם הפסיכיאטר בבית החולים היא אמרה לו שהיא אוהבת את החיים ושהנטיות האובדניות מגיעות רק לאחר שהיא שותה. היא לא אחראית למעשיה, היא ציינה בפניו שהיא גרה בקומה גבוהה והיא חוששת שהיא יכולה להביא את עצמה לקפוץ מהחלון , היא בכתה לו שהיא רוצה עזרה. ואנחנו יוצאים מגדרנו ולא יודעים איך לעזור. טיפולים פסיכולוגים עברנו, טיפול פסיכיאטרי היא מקבלת. בביה"ח רוצים לאשפז אותה במחלקה הפסיכיאטרית אבל אנחנו מאוד פוחדים... אני לא בטוחה שזה הצעד הנכון והרבה אנשים מסביב אומרים לנו שאם היא תתאשפז אנחנו נאבד אותה לגמרי... חשוב לציין שיש לה בעל מאוד תומך ומכיל, אנחנו הילדים גרים מרחק הליכה מהם ותמיד בסביבה, מה עוד אפשר לנסות? למה היא מגיעה למצבים קיצוניים עם הכדורים אמורים לאזן אותה?! איך אני יכולה להציל את אמא שלי? אני פוחדת שכל יום אני אקבל טלפון שהפעם היא הצליחה... תודה לכל מי שקרא עד עכשיו...
שלום, ברצוני להתייעץ לגבי אימי, שכן אנחנו כבר אובדי עצות... אימי בת 55 סולת מדיכאון כבר כמה שנים ומטופלת ע"י כדורי וויפקס. בעבר טופלה ע"י כמה וכמה פסיכולוגים שלצערי לא נתנו מענה לבעייתה. הדפוס שחוזר על עצמו בהתנהגותה הוא שתיית אלכוהול (אפילו טיפה) מתוך ידיעה שבשילוב עם הכדורים שהיא לוקחת זה יכול להיות קטלני. בדר"כ בסופי שבוע, היא שותה כמה שלוקים מהיין לקידוש או ממשהו אלכוהולי אחר(למרות שהיא יודעת שאסור לה) למרות שהיא יודעת מה יקרה אח"כ (התעלפויות, איבוד הכרה, מריבות עם המשפחה המתוסכלת...), ברור לנו שזה נובע ממצוקה כלשהי, אנחנו מנסים לדבר איתה ולנסות להכיל... לפני כמה שנים היא ניסתה להתאבד ע"י שתיית כדורים בערב שישי - שתתה אותם ונעלה את עצמה בחדר השינה כשכל המשפחה בסלון. למזלנו מצאנו אותה בזמן. אתמול זה שבר את כל השיאים. היא ירדה לשפוך זבל ב 17:30 בערב ולא חזרה. ב 19 הזעקנו את המשטרה והתחילו חיפושים קדחניים בכל רחבי היישוב. היה קר וגשום והיא ירדה עם חולצה דקה עליה. נטרפנו מדאגה. הייתי בטוחה שאנחנו הולכים למצוא גופה, חיפשנו אותה בפחי אשפה... ב 23 מצאנו אותה בשדה פתוח יושבת ללא מכנסיים, רטובה עד לשד עצמותיה, רועדת מקורה ואפטית. לאחר בירור מתברר שהיא ירדה לשפוך זבל עם חבילה של כדורי שינה, הלכה לפרדס, שתתה אותם ואז לא הצליחה לקום ונרדמה בגשם. מעבר לזה היא לא זוכרת שום דבר, גם לא איך הגיעה למצב של להוריד מכנס... היא רק זוכרת שרצתה למות. בשיחה עם הפסיכיאטר בבית החולים היא אמרה לו שהיא אוהבת את החיים ושהנטיות האובדניות מגיעות רק לאחר שהיא שותה. היא לא אחראית למעשיה, היא ציינה בפניו שהיא גרה בקומה גבוהה והיא חוששת שהיא יכולה להביא את עצמה לקפוץ מהחלון , היא בכתה לו שהיא רוצה עזרה. ואנחנו יוצאים מגדרנו ולא יודעים איך לעזור. טיפולים פסיכולוגים עברנו, טיפול פסיכיאטרי היא מקבלת. בביה"ח רוצים לאשפז אותה במחלקה הפסיכיאטרית אבל אנחנו מאוד פוחדים... אני לא בטוחה שזה הצעד הנכון והרבה אנשים מסביב אומרים לנו שאם היא תתאשפז אנחנו נאבד אותה לגמרי... חשוב לציין שיש לה בעל מאוד תומך ומכיל, אנחנו הילדים גרים מרחק הליכה מהם ותמיד בסביבה, מה עוד אפשר לנסות? למה היא מגיעה למצבים קיצוניים עם הכדורים אמורים לאזן אותה?! איך אני יכולה להציל את אמא שלי? אני פוחדת שכל יום אני אקבל טלפון שהפעם היא הצליחה... תודה לכל מי שקרא עד עכשיו...