לא יודעת למה.. (ט)

[hory0]

לא יודעת למה.. (ט)

מסתכלת על הגלדים שמתחילים להיעלם מהחתכים האחרונים..
יודעת שעבר שבוע מאז הניסיון האובדני ושאני במקום מעט אחר..

ובמקום להרגיש טוב, זה גורם לי לכאוב ולהרגיש כל כך רע. ואני לא מצליחה להבין למה.. וזה מתסכל. מתיש ושורף מבפנים כל כך.. ופשוט נמאס לי..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

הרבה פעמים

הפער בין הכאב והמצוקה שיש בפנים, לבין מה שרואים מבחוץ הוא בלתי נסבל. כשחותכים או פוגעים בכל צורה אחרת, גם מבחוץ רואים את הכאב- ומשהו בזה מקל, גם אם רק באופן רגעי.
עכשיו כשאת לא פוגעת הכאב נשאר בפנים בלי ביטוי חיצוני, וזה מאוד קשה, כי הוא עדיין אותו כאב בלתי נסבל, רק שהפסקת לצעוק אותו החוצה.
לאט לאט לומדים שיש עוד דרכים, פחות הרסניות, לבטא כאב.
למשל בכתיבה כאן. למשל בדיבור.
יש לך מקומות לדבר בהם? טיפול?

מחזקת אותך להמשיך לא לפגוע. זה דורש הרבה כח וזה ראוי להערכה. בתקווה שיהיה שבוע קל יותר...

 

[hory0]

כאב

תודה על תגובתך..
אני מוצאת היגיון בדברים שלך, אבל קשה לי כל כך..

אני מטופלת באופן אינטנסיבי בטיפול פסיכולוגי (ופסיכיאטרי ודיאטני) ויש לי קשר מאוד משמעותי שם, אז כן יש לי איפה לדבר. רק שלא תמיד אפשר לדבר ובתקופה האחרונה לא נותרו בי מילים אלא דמעות וכאב אילם.. וכשהכאב הוא רצף ארוך ובלתי פוסק, שום דבר לא באמת יכול להכיל את כולו.. והוא רק חונק מבפנים עוד ועוד.

תודה על החיזוק, הוא משמעותי עבורי מאוד.

 

[קולדון]

את מוזמנת לכתוב פה, ולשתף אותנו..

אישית בשבילי הפורום היווה מקום מדהים לפריקה של רגשות קשים וכאבים.

עצוב לי לקרוא... שולחת חיבוק גדול!

 

[hory0]

תודה על החיבוק..

אני חסרת מילים אל מול כל הכאב שמתחולל בתוכי.. די. בבקשה.

 

[קולדון]

ואולי בכל זאת, תנסי?

גם אם זה לא יצליח להעביר...

אני לא יודעת מה קרה, אבל אני מכירה מצבים שממש אי אפשר להכיל, כאב שאין לו מקום בעולם ובתפיסה מרוב שהוא גדול.
ודווקא כן לתת לו מילים, לתת לו צורה, אפילו אם בתהליך..
הופך אותו למשהו שהוא ניתן להתבוננות, כן ניתן להפרדה ממך- וחוזרת לך חלק מהשליטה.

 

[hory0]

תודה..

תודה קולדון, באמת תודה.
הרצון שלך להקל נגע עמוק בליבי..

אחשוב עוד על מילותייך, אבל כרגע אני מרגישה שלגעת בכאב יוציא אותי מהאפתיות שמגנה עלי, ואולי זה מסוכן מדי. ואולי זה פשוט מפחיד כל כך לכאוב יותר ממה שכבר מכאיב. מה שנדמה כבלתי אפשרי, ואני פוחדת לא להיות מסוגלת להכיל אותו יותר..

אני מרגישה כאילו מישהו לקח לי את הלב, סחט אותו לאט לאט אך ללא הפוגה,כשכל סחיטה סוחטת ממני את טיפת התקווה האחרונה שניסיתי להיאחז בה וכשכבר נדמה היה שלא ניתן לסחוט יותר, לקח סיכה והתחיל לדקור מצד לצד, עד שלא נשאר איך להכאיב לי יותר. עד שלא נשאר בי כלום. עד אובדן הכרה.

 

[קולדון]

אני מבינה,

ואני מקווה שתמצאי את הדרך להתחזק קצת, כדי כן להיות מוכנה להתמודד עם הכאב הזה ולדבר אותו.
כל דבר שאת יכולה לעשות, שהוא חיובי, ובונה ונטול הרס עצמי- יבנה אותך.
אפילו אם זה אומר להכנס למיטה ולא לצאת במשך 5 שעות ולעשות restart... במקום לחתוך (-ההקלה מיידית אך לוקחת בריבית)

כל פעולה כזו, תחזיר אותך לעצמך, ותחזק אותך.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

שמחה לשמוע שיש לך מקום וטיפול.

כולנו כאן מכירות את התחושה של כאב עמוק שמקיף ומציף.
מקווה בשבילך להקלה בקרוב.

 

[lital172]

איזו מילים רחלי . תודה

 

[lital172]

מכירה אתז ה שהכאב חונק

אולי תנסי לכתוב בנקודות כמה דברים שמפריעים לך ולהביא את זה לטיפול? ככה אפשר לדברתעליהם. לדון בהם. אולי לעשות שינוי במחשבה ובחיים או סתם להוציא את זה החוצה?

תשארי איתנו.

 

[hory0]

תודה

תודה ליטל.. בטיפול אני באמת כותבת לפעמים כשלא נותר בי קול לדבר.

תודה שאכפת לך, זה יקר לליבי.