לא יודעת למה זה קשור
בטח שלא לפה אולי אפילו כדי לשים בכותרת את האיקון
(אבל אני לא אשים י אני לא כזה מתה עליו.. ובכלל מי יודע לאן זה יתפתח אולי זה יהיה הכי קשור בעולם) ובכל מקום אני צריכה מקום לפרוק. מישהי מהשבט שלי בבנ"ע מתחתנת וזה קצת שונה אצלנו כי לא באמת השבט של בנ"ע זה החברה במושב, זה אנשים שאני איתם מגיל 0, מהתינוקייה, אנשים שמכירים אותי כבר 21 שנה, אנשים שעד עכשיו לא היה לי ספק במידת הרעות בנינו. שהיה לי ברור שלא משנה עד כמה נתרחק אחד מהשני הם תמיד יהיו שם בשבילי ואני יודעת שאני תמיד אהיה שם בשבילם, כי הם בית, וכשאני חושבת על בית אני לא רואה את הבית הפיזי שאני גרה בו, אני חושבת על המושב שלי והם, הם הבית שלי. אז היא מתחתנת הלכתי לתיבות דואר אתמול להביא את הדואר הביתה וראיתי שאחותי התאומה קיבלה הזמנה ולא יודעת, הייתי בטוחה שבטעות היא לא הזמינה אותי, שבטעות לא רשמו את השם שלי גם על המעטפה, שבטעות היא שכחה לשים גם את המעטפה שלי בתיבה (הרי זה לא נשלח בדואר מחלקים את זה יש לתיבה כי זה במושב). עכשיו חברה שלנו היתה אצלנו, עוד אחת מהמושב גם מהחברה, וגם היא דתל"שית מכל השכבה יש רק 3 בנות שאנחנו חילוניות, ואותנו היא לא הזמינה (גם הבנים החילונים היא לא הזמינה ואת הדתים כן). ואני לא יודעת למה כל כך נפגעתי כי מה? מה חשבת? שאני אבוא לחתונה שלך ולא אכבד אותך ואת המעמד? והיא גם מתחתנת במושב ואמרתי לאחותי ולחברה שלנו "היא מתחתנת בבית איך היא לא מזמינה אותנו? אנחנו בית" והן לא הצליחו להבין גם. ואני ממש רואה בזה הלבנת פנים ברבים כי היא הרי רואה את היציאה שלנו בשאלה כאות קלון אז עכשיו היא גם שמה על זה דגש. ואני לא יודעת התערער לי משהו בתפיסת העולם עכשיו.
בטח שלא לפה אולי אפילו כדי לשים בכותרת את האיקון
