לא יודעת אם
ישחטו אותי פה על זה שפשוט פתחתי שירשור בלי רשות מאף גורם ממשלתי, פשוט לא ידעתי לאן להתאים את ההודעה הבאה, וממש רציתי לחלוק איתכם משהו, אז אל תהיו רעים.. בבקשה- שוב זה הכה בי. קראתי את האסטרולוגיה שלך. לא שאני מאמינה, אבל זה הקשר היחיד שאני מסוגלת שיהיה לי איתך כרגע. אז היה רשום לך שם על זה שהיום התחום הרגשי פעיל במיוחד, ושכדאי לתת ביטוי אישי אמתי ביחסים קרובים. ובסוף, שזה הזמן לחיבוק אמתי, ומכל הלב.. ופתאום כל כך רציתי להיות שם, לידך. לספק לך את אותו החיבוק המדובר, ולעצום עיניים, לנשום ממך קצת, את הריח שאני לא מצליחה לשכוח, גם בזמנים שאני מאוד מנסה. זה מוזר, בדיוק היום השארת לי הודעה, שיש לך משהו להביא לי, ושאני כנראה ישנה, כי מוקדם. באמת ישנתי, חצי.. כששמעתי את הטלפון מצלצל, לא רציתי להקים את עצמי מהמיטה בשביל סתם תקוות שווא. היה לי ספק, שאולי זו את מנסה סוף סוף לשמוע אותי, להגיד משהו, אחרי כל הזמן הכביכול שקט הזה, שבשבילי הוא לא היה שקט בכלל, לדבר איתי. וכששמעתי את הקול שלך במזכירה, כששמעתי אותך.. זה היה כל כך, כאילו התפילות שלי במשך כל הזמן הזה נענו. אני עוד מתקשה להאמין. בשבילך זה כמעט בלתי אפשרי, זה כמעט סותר לגמרי את האופי החזק שלך, שמסתדרת תמיד, בכל מצב, ולגבי, יש לך אותי, בסדר, אני לא שם, גם טוב, אולי אפילו יותר, לא יודעת. אז להתקשר, אלי, לא פעם, לא פעמיים, שלוש! באמת רצית לדבר, באמת. ועוד להשאיר הודעה. אני מרגישה מלכה. אני מאושרת...
ישחטו אותי פה על זה שפשוט פתחתי שירשור בלי רשות מאף גורם ממשלתי, פשוט לא ידעתי לאן להתאים את ההודעה הבאה, וממש רציתי לחלוק איתכם משהו, אז אל תהיו רעים.. בבקשה- שוב זה הכה בי. קראתי את האסטרולוגיה שלך. לא שאני מאמינה, אבל זה הקשר היחיד שאני מסוגלת שיהיה לי איתך כרגע. אז היה רשום לך שם על זה שהיום התחום הרגשי פעיל במיוחד, ושכדאי לתת ביטוי אישי אמתי ביחסים קרובים. ובסוף, שזה הזמן לחיבוק אמתי, ומכל הלב.. ופתאום כל כך רציתי להיות שם, לידך. לספק לך את אותו החיבוק המדובר, ולעצום עיניים, לנשום ממך קצת, את הריח שאני לא מצליחה לשכוח, גם בזמנים שאני מאוד מנסה. זה מוזר, בדיוק היום השארת לי הודעה, שיש לך משהו להביא לי, ושאני כנראה ישנה, כי מוקדם. באמת ישנתי, חצי.. כששמעתי את הטלפון מצלצל, לא רציתי להקים את עצמי מהמיטה בשביל סתם תקוות שווא. היה לי ספק, שאולי זו את מנסה סוף סוף לשמוע אותי, להגיד משהו, אחרי כל הזמן הכביכול שקט הזה, שבשבילי הוא לא היה שקט בכלל, לדבר איתי. וכששמעתי את הקול שלך במזכירה, כששמעתי אותך.. זה היה כל כך, כאילו התפילות שלי במשך כל הזמן הזה נענו. אני עוד מתקשה להאמין. בשבילך זה כמעט בלתי אפשרי, זה כמעט סותר לגמרי את האופי החזק שלך, שמסתדרת תמיד, בכל מצב, ולגבי, יש לך אותי, בסדר, אני לא שם, גם טוב, אולי אפילו יותר, לא יודעת. אז להתקשר, אלי, לא פעם, לא פעמיים, שלוש! באמת רצית לדבר, באמת. ועוד להשאיר הודעה. אני מרגישה מלכה. אני מאושרת...