לא יודעת אם זה הכי קשור לפורום הזה
אבל ננסה .. אני לא מצליחה לדבר עם חבר שלי. אנחנו לא כזה הרבה זמן ביחד, ועדיין, אחרי קצת פחות מ-3 חודשים אני מצפה להרגיש בנוח איתו. הוא מהאנשים שמצליחים בכל מה שהם עושים. אני לא מתלוננת וכבר הספקתי הרבה- לא רע לי בחיים והשגתי הרבה ,אבל איתו, זה כאילו הוא מהאנשים ששום לכלוך לא נדבק בהם. אני לא מקנאה או מרגישה פחות טובה, אבל זה מקשה עליי בכל הנוגע ללדבר איתו על דברים שמפריעים לי, בעיקר משהו שקרה לי בעבר ומאוד כואב לי ומצד אחד אני מאוד רוצה לדבר איתו על זה מצד שני אני לא יכולה. יש עוד משהו שכרגע יש משהו שאני עוסקת בו שמאוד רע לי, ואני מתלוננת על זה הרבה והוא חושב שאני ממורמרת סתם וככה זה באמת נשמע מאיך שאני מדברת אבל זה כאילו הוא לא מבין עד כמה קשה לי. ועוד משהו- הוא לא רגיש מספיק בעיני. זה דבילי כי הוא כן, כמו כל אחד יש לו ימים שהוא במצב רוח מאוד רומנטי וימים שפחות. הוא יכול פתאום לבוא ולספר לי איך הוא מרגיש ולהגיד לי דברים יפים, והאמת היא שאני לא רוצה שיעשה את זה כל הזמן אבל לא יודעת אני צריכה מישהו שיחמיא לי יותר והוא לא מחמיא הרבה, הוא אמר לי פעם אחת, בדייט הראשון שלנו ואחרי זה עוד פעם אחת אחרי שנעלבתי ממשהו , מה הוא חושב עליי וזהו. ולי אישית זה מוריד מהביטחון. זה סתם דברים שמפריעים לי לא יודעת אני מבינה אותם וככה זה אנשים שונים, אבל פשוט מה שהכי מעיק עליי זה שאני לא מרגישה שאנחנו חברים. אנחנו יוצאים ועושים הכל ומדברים כל יום בטלפון, אבל הוא יוצא לו לסגור די הרבה ואנחנו כאילו בעיקר בקשר טלפוני, ולא יודעת אני פשוט לא מרגישה 100% נוח איתו להיות עצמי וזה מתסכל כי אני מרגישה שאני מאוד רוצה להיות קרובה אליו ואני נורא מתגעגעת ואז הוא יוצא ואנחנו ביחד ואני מרגישה שאני לא מצליחה להראות לו מה אני מרגישה ומצד שני יש לי ציפיות גבוהות מידי ממנו, שאני צריכה המון צומי (אני לא אומרת לו את זה וגם לא מתנהגת ככה, זה סתם הרגשה שלי שלא משנה מה הוא יעשה זה לעולם לא יספיק). מישהי מזדהה? אני לא מצפה לאיזו עצת פלאים, כי הפתרון כנראה יהיה לדבר אתיו על זה וזו בדיוק הבעיה. ברגע שאני אדבר איתו על זה אני פגיעה אליו. אז הוא ידע שהוא מעסיק את מוחי ושהוא חשוב לי באמת ומשפיע עליי.
אבל ננסה .. אני לא מצליחה לדבר עם חבר שלי. אנחנו לא כזה הרבה זמן ביחד, ועדיין, אחרי קצת פחות מ-3 חודשים אני מצפה להרגיש בנוח איתו. הוא מהאנשים שמצליחים בכל מה שהם עושים. אני לא מתלוננת וכבר הספקתי הרבה- לא רע לי בחיים והשגתי הרבה ,אבל איתו, זה כאילו הוא מהאנשים ששום לכלוך לא נדבק בהם. אני לא מקנאה או מרגישה פחות טובה, אבל זה מקשה עליי בכל הנוגע ללדבר איתו על דברים שמפריעים לי, בעיקר משהו שקרה לי בעבר ומאוד כואב לי ומצד אחד אני מאוד רוצה לדבר איתו על זה מצד שני אני לא יכולה. יש עוד משהו שכרגע יש משהו שאני עוסקת בו שמאוד רע לי, ואני מתלוננת על זה הרבה והוא חושב שאני ממורמרת סתם וככה זה באמת נשמע מאיך שאני מדברת אבל זה כאילו הוא לא מבין עד כמה קשה לי. ועוד משהו- הוא לא רגיש מספיק בעיני. זה דבילי כי הוא כן, כמו כל אחד יש לו ימים שהוא במצב רוח מאוד רומנטי וימים שפחות. הוא יכול פתאום לבוא ולספר לי איך הוא מרגיש ולהגיד לי דברים יפים, והאמת היא שאני לא רוצה שיעשה את זה כל הזמן אבל לא יודעת אני צריכה מישהו שיחמיא לי יותר והוא לא מחמיא הרבה, הוא אמר לי פעם אחת, בדייט הראשון שלנו ואחרי זה עוד פעם אחת אחרי שנעלבתי ממשהו , מה הוא חושב עליי וזהו. ולי אישית זה מוריד מהביטחון. זה סתם דברים שמפריעים לי לא יודעת אני מבינה אותם וככה זה אנשים שונים, אבל פשוט מה שהכי מעיק עליי זה שאני לא מרגישה שאנחנו חברים. אנחנו יוצאים ועושים הכל ומדברים כל יום בטלפון, אבל הוא יוצא לו לסגור די הרבה ואנחנו כאילו בעיקר בקשר טלפוני, ולא יודעת אני פשוט לא מרגישה 100% נוח איתו להיות עצמי וזה מתסכל כי אני מרגישה שאני מאוד רוצה להיות קרובה אליו ואני נורא מתגעגעת ואז הוא יוצא ואנחנו ביחד ואני מרגישה שאני לא מצליחה להראות לו מה אני מרגישה ומצד שני יש לי ציפיות גבוהות מידי ממנו, שאני צריכה המון צומי (אני לא אומרת לו את זה וגם לא מתנהגת ככה, זה סתם הרגשה שלי שלא משנה מה הוא יעשה זה לעולם לא יספיק). מישהי מזדהה? אני לא מצפה לאיזו עצת פלאים, כי הפתרון כנראה יהיה לדבר אתיו על זה וזו בדיוק הבעיה. ברגע שאני אדבר איתו על זה אני פגיעה אליו. אז הוא ידע שהוא מעסיק את מוחי ושהוא חשוב לי באמת ומשפיע עליי.