לא יודעת איך לשחרר.

[Hilla1987]

לא יודעת איך לשחרר.

תהופוכות שלמות עברו מאז כתבתי כאן לאחרונה.
צורך עז לכתוב, לשתף ולהוציא הכל בלי מחסומים של "תהיי חזקה, החיים ממשיכים" וכו'
כמה חודשים אחרונים קשים מאוד....
הפלה טבעית אחרי היריון של חודש... אשפוז של כמה ימים...
ואם חשבתי שזה קשה... אז החודש ה אחרון הוא ה-כי קשה
אששפוז וייסורים קשים של אמא הרדמה והנשמה ושבועיים וחצי בטיפול נמרץ עד הסוף המר והיא יצאה משם ללא רוח חיים.
והרוח חיים שלי? כתושה לאבק שעף ברוח.
מה הקשר אני שואלת? מה קשור היא מתה לי עכשיו? עם כל התוכניות שבנינו...כל מה שעוד לא הספקתי ללמוד ממנה
כ"כ הרבה שאלות ואין לי את מי לשאול כי כולם אומרים לי להיות חזקה. כולם אומרים לי לאמא טוב עכשיו כולם אומרים לי שאני צריכה להיות שם בשביל אבא שלי..
אבל אני ליכולה לעשות אעת זה אני לא יודעת לעשות את זה לא הפסקתי ללמוד ממנ ה כ"F הרבה דברים
ועוד בשיא טימטומי רבתי איתה כשהיא הרגישה א טוב... אני שונאת את עצמי למה זו היא ולא אני?
היא כ"F טהורה טובה חכמה יפה אצילית עדינה כל מה שאני לא...
אני בוכה רק כשאני לבד... כי אסור יותר לבכות
אני רוצה להיות לידך אמא אני רוצה שתחבקי אותי שתדברי אליי שתאהבי אותי כמו שרק את יודעת
ואף אחד אחר לא בעלי ולא אבא שלי ולא דודים ולא דודות יכולים לאהוב אותי ככה בלי שום תנאי ולו הקטן יותר כל החרא שהעברתי אותך בחיים שלי ועדיין היית גאה בי ואהבת אותי לא משנה מהואין לי עוד שומדבר כזה בעולם אמא וזה כואב לי כואב לי כמו שאני לא יכולה לתאר אין מילים בעולם שיוכלו לתאר את הכאב הזה
אני רוצה לשמוע אותך אני רוצה לראותאותך אני רוצה לחבק אותך.
אני לא יכולה יותר לחלום את הסיוטים האלה שוב ושוב כל לילה מחדש את מתה בחזרה בדרכים שונות אני לא מצליחה לדמיין את זה אמא אני לא מצליחה לדמיין שאת לא כאן יותר
אני לא מצליחה לישון וכשאני ישנה זה כזה גרוע....

בבקשה תעירו אותי מהסיוט הזה

 

[jellybelly1]

אני כל כך מצטערת

מקווה שתהיה לך הקלה מהכאב הזה
שתרגישי את האהבה והגאווה של אימא שלך עדיין קיימת בך ועוטפת אותך
אין לך סיבה להתייסר כל כך על ריב קטן
אמהות תמיד סולחות ומבינות
תתייחסי לעצמך בחמלה שהיא הייתה מתייחסת אלייך - כך את תחיי משהו ממנה

 

[פרח נובל2]

אני על סף דמעות!

כואב לי הלב לשמוע...
מצטערת לשמוע על הקשיים שאת מתמודדת איתם.
השארת אותי בלי מילים
מצטערת

 

[אלומת האור]

אוי... משתתפת בצערך

עד היום, 21 שנים אחרי, אני עדיין מייסרת את עצמי בגלל שהמילים האחרונות של אבא שלי אליי היו מילים של אכזבה ותסכול ממני (ולא משנה שיום לפני זה הוא אמר שאני הילדה הכי טובה שלו). תנסי לשחרר את זה כמה שיותר מהר, זה כל כך טיפה בים לעומת חיים שלמים שהיו לכן ביחד...

והסיוטים... מכירה את זה לצערי כל כך מקרוב... עד היום, תשע שנים וחצי אחרי מותה של אמי (שנפטרה בזרועותיי) אני עדיין חולמת אותם. מה שאני כן יכולה לעודד אותך זה שלפחות אצלי זה הולך ומשתפר עם הזמן. זה לא תמיד יכאב ככה, באותה עוצמה. הקלישאה הזאת, שהזמן הוא הרופא הטוב מכולם, יש בה שמץ של אמת.

ומותר לבכות. ומותר להתאבל. גם על החיים שהיו בתוכך לזמן כל כך קצר ואבדו. זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה ישתחרר.

תיאחזי בכל גורמי התמיכה שיש סביבך, ושלא תדעי עוד צער

.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

הילה היקרה.

כואב ועצוב לשמוע את כל מה שעובר עלייך.
כמה אבדן וצער בתקופה כזו קצרה.
כואבת בשבילך ומצטערת בשבילך על ההריון ועל אמא.

למה אסור לבכות, הילה? כל מה שאת מרגישה הוא לגיטימי וטבעי. איבדת את אמא שלך, ולהתאבל על האובדן שלה הוא הדבר הכי הגיוני ונכון, אי אפשר למנוע מעצמך את האבל הזה, את הזכות לבכות ולכאוב על לכתה.

את עוד בטיפול? אם לא, אני חושבת שזו תקופה שטיפול יכול מאוד לעזור בה. אני מקווה שגם מבעלך ומהסביבה את מקבלת כתף תומכת וחיבוקים ואהבה.

וגם אנחנו כאן נשמח להיות מקום בשבילך, לכתוב בו את כל המחשבות וההתמודדות והכאב.

 

[פאנדורה]

אנחנו לא מכירות, אבל חשוב לי להגיד שמשתתפת בצערך.
מין השמיים תנוחמי.