זה לא קצר בתקשורת
עניין 3 האנשים לא קשור למה שלמד בישיבה. העניין שנקבר כנפטר רגיל אינו רק בגלל שהמתאבד עושה תשובה לפני מותו, אלא גם בגלל שאין לו דין "המאבד עצמו לדעת", כאשר עושה את מעשהו מחמת רוח רעה או שיגעון וכדומה, או מחמת אונס - כגון שהיה מתיירא מעינויים קשים. עם זאת, אין מתירים לאדם לקחת את חייו בידיו גם כאשר הוא סובל עינויים קשים, אלא שלאחר מעשה אין לדון אותו כיוון שלא באו למקומו, ולא אנו יכולים למדוד עד כמה היתה רוחו רעה ועד כמה היה בזמן המעשה בדעתו או שלא בדעתו, מרוב הייסורים. אין סתירה בין סבל בעקבות מחלה לבין ידע של בחור ישיבה. הידע התורני אינו יכול לרפא מחלות, גם אם הן פוגעות בנפש, היות שלא השכל והיכולות הקוגניטיביות נפגעות בהכרח, אלא התחושות והמחשבות הקשורות לתחושות. לא בכל מקרה של סבל נפשי, שבו התחושות והמחשבות נפגעות, אדם מגיע לאיבוד שפיותו או לרוח רעה וכו', אבל יש מקרים שכן, למרות שלמראית עין יכולותיו הקוגניטיביות והתקשורת שלו עם סביבתו לא נפגעה ולא ניכר בה שנפשו קרסה וכרעה תחת עוצמת הסבל. אבל מאוד קל לטעות בהבנה זו, משום שאי אפשר לראות על האדם מה קורה בהלכי נפשו. בחורה חרדית שאני מכירה אישית, הופנתה לרב גדול בגיל 18 על ידי מחנכותיה המסורות - נשים בעלות שאר רוח ותובנה בנפש האדם - על מנת שיעזור לה בבעיות האמונה שלה. היו לה שאלות קשות, והן לא ידעו לענות עליהן. הרב, שמתמצא במצבים נפשיים היטב, קבע מיידית - היא זקוקה לטיפול רפואי בדחיפות, ואין לה שום בעיה באמונה וביראת שמים! הבחורה קיבלה טיפול רפואי אינטנסיבי במשך 9 שנים, אך ללא הועיל. גם היא התאבדה, ל"ע, וסיימה בכך מסכת של סבל שאין לתאר לאוזן אנוש. אני מאחלת לסוזי שתתנחם ותתחזק, ותסתכל כל ימי חייה קדימה, בשמחה. ומקווה שכיוונתי נכון לדעתך ולמחשבתך, כפי שהבנתי אותה, ואם לא הבנתי - שלא תקבלי את דברי בשום אופן מאיזה מקום שלילי, חס ושלום.
