הסיפור שלי!!!
בגיל 24 התחלנו לנסות להביא ילדים וחשבתי שזה יגיע תוך חודש. אבל זה לא הגיע וכל הבדיקות שעשינו הכל תקין, פרופיל הורמונלי תקין, זקיקים יפים, ביוץ קיים, רחם תקין והכל כמו שהרופא אומר - האידלייה שכל בחורה הייתה רוצה. התחלנו בהזרעות ואחרי זה עברנו להפריות מבחנה ואז בהפריות הגיע המכה הקשה, מישום מה למרות שהכל תקין כל הזקיקים ריקים. בהתחלה חשבנו שזה רק המינונים אבל זה חזר על עצמו כל הטיפולים. ועכשיו בגיל 27 אני מתחילה טיפול תרומת בייצית. יש לציין שזה נפל עלי משום מקום. מכיוון שתמיד הכל היה בסדר איתי, לא חשבתי שיהיו לי בעיות פוריות ואף פעם לא הייתי חולה, ועד עכשיו אף אחד לא יודע להסביר את התופעה הזאת אבל היא קיימת. וחייבים להתמודד איתה. השלמתי עם הטיפולים האלה, במיוחד בגלל הטיפול האחרון ולא אכפת לי לשלם כל הון שבעולם למישהי שתיקח מנוגון עד הביוץ ותעבור את השאיבה במקומי. ככה אני מסתכלת על זה, שמישהי אחרת עוברת את כל הסבל בשבילי (תמורת סכום לא קטן!!!) ואני מגיעה ולוקחת את העוברים שלנו. אני בטוחה שברגע שנהייה בהריון ונרגיש את הקטנטנים בועטים מבפנים נשכח הכל. רק שזה יגיע כבר...
הסיפור שלי!!!לא יודעת איך להתמודד
לקח לי הרבה זמן עד שהעזתי לכתוב על הנושא. בפורום פוריות אני פאסיבית כבר הרבה זמן. כבר תקופה ארוכה שאני עושה הפריות והרופא שלי מדבר כל הזמן על תרומה. די ברור שאין לנו ברירה אלא לנסות תרומה. העניין הוא שממש קשה לי לקבל את הרעיון ולוותר על הרעיון שיהיה לי ילד עם הגנים שלי. אף אחד בסביבתנו לא יודע שכנראה שנלך על תרומה, למרות שעל הטיפולים כולם יודעים. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד וגם עם הבעל מאוד קשה לי, כי אני פתאום מרגישה חוסר ביטחון בעצמי. הוא משתדל לעודד אבל לא ממש מצליח להתמודד עם מצבי הרוח שלי. כמובן שגם כל עניין ההוצאות מאוד מסבך את העניין. בימים האחרונים ממש נכנסתי לדיכאון מהנושא ואני לא יודעת מה לעשות. מצטערת, אבל ממש קשה לי לחשוב על טיפול כזה שבו הביציות הן לא שלי. מאוד יעזור לי לשמוע איך כל אחת מכן התמודדה עם הנושא, מכיוון שנראה שיש כאן כמה נשים מאוד חזקות. המון תודה ובהצלחה לכולן!
בגיל 24 התחלנו לנסות להביא ילדים וחשבתי שזה יגיע תוך חודש. אבל זה לא הגיע וכל הבדיקות שעשינו הכל תקין, פרופיל הורמונלי תקין, זקיקים יפים, ביוץ קיים, רחם תקין והכל כמו שהרופא אומר - האידלייה שכל בחורה הייתה רוצה. התחלנו בהזרעות ואחרי זה עברנו להפריות מבחנה ואז בהפריות הגיע המכה הקשה, מישום מה למרות שהכל תקין כל הזקיקים ריקים. בהתחלה חשבנו שזה רק המינונים אבל זה חזר על עצמו כל הטיפולים. ועכשיו בגיל 27 אני מתחילה טיפול תרומת בייצית. יש לציין שזה נפל עלי משום מקום. מכיוון שתמיד הכל היה בסדר איתי, לא חשבתי שיהיו לי בעיות פוריות ואף פעם לא הייתי חולה, ועד עכשיו אף אחד לא יודע להסביר את התופעה הזאת אבל היא קיימת. וחייבים להתמודד איתה. השלמתי עם הטיפולים האלה, במיוחד בגלל הטיפול האחרון ולא אכפת לי לשלם כל הון שבעולם למישהי שתיקח מנוגון עד הביוץ ותעבור את השאיבה במקומי. ככה אני מסתכלת על זה, שמישהי אחרת עוברת את כל הסבל בשבילי (תמורת סכום לא קטן!!!) ואני מגיעה ולוקחת את העוברים שלנו. אני בטוחה שברגע שנהייה בהריון ונרגיש את הקטנטנים בועטים מבפנים נשכח הכל. רק שזה יגיע כבר...