קשקוש בלבוש המקורי
New member
לא ידעתי
היכן להציב את ההודעה. משום כך בחרתי לפתוח בחדשה., בראשית - אולי צריך היה לברך "שהחיינו". אינני זוכר מאז תחילת דרכי כאן בפורום הזדהות כה מוחלטת עם דבריו של "תל אביב". לא אסתיר, שההרגשה, המתוארת כאן ע"י "הנמצא" וגם "סבבב" מוכרת לי היטב. יתרה מזאת: כיוון שגילי עולה כנראה על גילם של שניהם יחד, הרי בתלחושתי אני חש בהבנה מוחלטת להרגשתם. מעולם לא התליימרתי להציג עצמי כבעל ידע בתחום אולם הניסיון המצטבר עושה את שלו. גם איתי אפשר לדבר בגלוי בטלפון (מספרו יימסר אך ורק במייל) או בפגישה אישית אבל אנסה גם בדרך זאת להציע מספר רעיונות (ואנא לא לקבל אותלם כ"תורה למשה מסיני"). בקריאת שמע, שאנו קוראים פעמיים ביום, נאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". משום כך, אם אתה יודע את התפילה בעל פה, עצום עיניך והתפלל. כך לא תראה, מי לימינך, מי לשמאלך ומי לפניך. אם אינך יודע את התפילה בע"פ, השתדל להתרכז בתוך הסידור ולחשוב אך ורק על מה שכתוב שם (מעין מדיטציה, להבדיל...). ועתה אני שואל אותך, סבבב היקר: מה היית עושה, לו היית צריך להיבחן היום בבחינת גמר באוניברסיטה לצחורך קבלת התואר הנכסף, ולפניך (או לצידיך) יושב בחור נאה, יפה תואר, "חתיך משהו משהו...". כלום גם אז היית חושב עליו? אין לי כוונה להפוך אותך לסטרייט אבל כל אחד מאיתנו יודע, שיש גם גבולות. אם תראה ילד כבן 12 או 13 בעל מראה מרשים, כלום לא תפנה למקום אחר כדי להסיח דעתך ממנו? כך גם בתפילה. יתרה מזאת: אפילו בתפילת י"ח יותר לך לכתחילה לעזוב את מקומך ולעבור למקום אחר, שבו תוכל להתפלל בכוונה יתרה. כיוון, שהגיעו "ימות המשיח", כנראה, אני מצטרף להמלצתו של "תל אביב" להתייעץ עם אחד הגופים, שתיאורם הוזכר בהודעתו. אם מסקנתם תהיה דומה או זהה למסקנתי, הרי שיש דברים בגו. חוץ מזה לעניין התסכול (להודעת "הנמצא") צריך לקבל את כל מה שהקב"ה ברא בעולמו מבלי לשאול "למה". אילו היינו מבינים את דבריו ואת מחשבתו, היה לנו פתחון פה לשאול. משום כך אמרו חז"ל: "חייב אדם להודות על הרעה, כשם שהוא מודה על הטובה", כי מהו "טוב" ומהו "רע"? איש מאיתנו אינו יודע. לא כל מה שטוב לך, טוב בהכרח גם לי, ולא כל מה שטוב לי, יהיה טוב בהכרח גם לך. גם לא כל מה שאנו חושבים, שטוב לנו, הוא אכן טוב. אני יודע מניסיון אישי עד כמה קשה הדבר, שהרי אצלי לא שייך כל כך "בקרוב אצלך", אבל כשאני מסתכל סביבי ואני רואה אנשים צעירים ממני, שהם סבים לנכדים, אני חש צעאר עמוק על שלי לא יהיה המשך ולא יהיה לי בן, שיאמר "קדיש" אחריי. בכל זאת אני מתנחם בכך, שזה גורלי, ואני משתדל למלא את חויי בתוכן רוחני של עשייה והאמינו לי, שאם אינני נמצא כאן בפורום כמימים ימימה, הרי זה בגלל העומס הרב, המוטל עליי בימים אלו. עם כל זאת אני רואה בפורום תמיכה הדדית. כאשר אני מנסה לעודד מישהו או מישהי, אני חוש, שאני מתעודד מכך בעצמי. אולי תנסו גם אתם את השיטה? אשמח לעמוד לןרשות כעל אחד גם באופן אישי (שילחו מסר).
היכן להציב את ההודעה. משום כך בחרתי לפתוח בחדשה., בראשית - אולי צריך היה לברך "שהחיינו". אינני זוכר מאז תחילת דרכי כאן בפורום הזדהות כה מוחלטת עם דבריו של "תל אביב". לא אסתיר, שההרגשה, המתוארת כאן ע"י "הנמצא" וגם "סבבב" מוכרת לי היטב. יתרה מזאת: כיוון שגילי עולה כנראה על גילם של שניהם יחד, הרי בתלחושתי אני חש בהבנה מוחלטת להרגשתם. מעולם לא התליימרתי להציג עצמי כבעל ידע בתחום אולם הניסיון המצטבר עושה את שלו. גם איתי אפשר לדבר בגלוי בטלפון (מספרו יימסר אך ורק במייל) או בפגישה אישית אבל אנסה גם בדרך זאת להציע מספר רעיונות (ואנא לא לקבל אותלם כ"תורה למשה מסיני"). בקריאת שמע, שאנו קוראים פעמיים ביום, נאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". משום כך, אם אתה יודע את התפילה בעל פה, עצום עיניך והתפלל. כך לא תראה, מי לימינך, מי לשמאלך ומי לפניך. אם אינך יודע את התפילה בע"פ, השתדל להתרכז בתוך הסידור ולחשוב אך ורק על מה שכתוב שם (מעין מדיטציה, להבדיל...). ועתה אני שואל אותך, סבבב היקר: מה היית עושה, לו היית צריך להיבחן היום בבחינת גמר באוניברסיטה לצחורך קבלת התואר הנכסף, ולפניך (או לצידיך) יושב בחור נאה, יפה תואר, "חתיך משהו משהו...". כלום גם אז היית חושב עליו? אין לי כוונה להפוך אותך לסטרייט אבל כל אחד מאיתנו יודע, שיש גם גבולות. אם תראה ילד כבן 12 או 13 בעל מראה מרשים, כלום לא תפנה למקום אחר כדי להסיח דעתך ממנו? כך גם בתפילה. יתרה מזאת: אפילו בתפילת י"ח יותר לך לכתחילה לעזוב את מקומך ולעבור למקום אחר, שבו תוכל להתפלל בכוונה יתרה. כיוון, שהגיעו "ימות המשיח", כנראה, אני מצטרף להמלצתו של "תל אביב" להתייעץ עם אחד הגופים, שתיאורם הוזכר בהודעתו. אם מסקנתם תהיה דומה או זהה למסקנתי, הרי שיש דברים בגו. חוץ מזה לעניין התסכול (להודעת "הנמצא") צריך לקבל את כל מה שהקב"ה ברא בעולמו מבלי לשאול "למה". אילו היינו מבינים את דבריו ואת מחשבתו, היה לנו פתחון פה לשאול. משום כך אמרו חז"ל: "חייב אדם להודות על הרעה, כשם שהוא מודה על הטובה", כי מהו "טוב" ומהו "רע"? איש מאיתנו אינו יודע. לא כל מה שטוב לך, טוב בהכרח גם לי, ולא כל מה שטוב לי, יהיה טוב בהכרח גם לך. גם לא כל מה שאנו חושבים, שטוב לנו, הוא אכן טוב. אני יודע מניסיון אישי עד כמה קשה הדבר, שהרי אצלי לא שייך כל כך "בקרוב אצלך", אבל כשאני מסתכל סביבי ואני רואה אנשים צעירים ממני, שהם סבים לנכדים, אני חש צעאר עמוק על שלי לא יהיה המשך ולא יהיה לי בן, שיאמר "קדיש" אחריי. בכל זאת אני מתנחם בכך, שזה גורלי, ואני משתדל למלא את חויי בתוכן רוחני של עשייה והאמינו לי, שאם אינני נמצא כאן בפורום כמימים ימימה, הרי זה בגלל העומס הרב, המוטל עליי בימים אלו. עם כל זאת אני רואה בפורום תמיכה הדדית. כאשר אני מנסה לעודד מישהו או מישהי, אני חוש, שאני מתעודד מכך בעצמי. אולי תנסו גם אתם את השיטה? אשמח לעמוד לןרשות כעל אחד גם באופן אישי (שילחו מסר).