SenzaTempo
New member
לא ידעתי לאן לפנות....
אבל אני מרגישה שאני לא עומדת בזה יותר... הגעתי למצב שאני לא מצליחה להביא את עצמי לצאת מהמיטה. אני פותחת עיניים בבוקר ורק רוצה לקבור את עצמי בתוך השמיכות.... אני בת 27 ואני מרגישה שעוד רגע החיים שלי נגמרים.... אני כבר 5 שנים לומדת מקצוע שאני אוהבת אבל אני בקושי מצליחה לסיים את השנה הראשונה של הבחינות...אני מרגישה כישלון כשאני רואה את האנשים סביבי מתקדמים ועוקפים אותי....פעם לא הייתי כזו, הייתי תלמידה מצטיינת שסיימה תיכון עם ממצוע 98 עכשיו אני בקושי מצליחה לקבל 60-65 במבחנים. אין לי חשק ללמוד בגלל הכשלונות ובגלל שאין לי חשק, אני נכשלת.... יש לי בן זוג שנה וחצי, אבל הוא לא מגדיר אותי בת זוגתו (למרות שזה ידוע לכולם).יש ימים שאני מאושרת איתו ויש ימים שאני לא יכולה לסבול אותו...את החוסר יציבות הזו במערכת היחסים שלנו... הקשר המיני ביננו סביר, אבל אנחנו מאוד שונים....אני מאוד מעוניינת לנסות דברים חדשים והוא לא....אני יוזמת ב99 אחוד מהפעמים ורובם נגמרים בסירוב מצידו, בגלל עייפות מהעבודה...בגלל לחץ מהמשפחה...(אבל מההתחלה זה היה ככה...) אני מסתכלת על אנשים סביבי, אנשים שלמדו איתי,שגדלו איתי... ואני מרגישה שאני שונאת אותם. אני שונאת את התמונות השמחות שלהם בפייסבוק...אני שונאת את החתונות המצועצעות שלהם... את הטיולים מסביב לעולם ובחזרה בזמן שאני נרקבת בעבודה שבקושי מצליחה להחזיק את הדירה והחשבונות....כל התמונות המזופיות האלו, כולם מחייכים...כולם יפים...כולם מגניבים..... אני שונאת אותם כי אני מקנאה בהם וזה אוכל אותי מבפנים....אני מרגישה שזה הורס לי את החיים....אנשים שפעם היו חברים שלי נראים לי כמו מטרד...לצאת איתם לאיזה פאב ולשמוע על האושר וההצלחה שלהם מעורר בי חלחלה וקנאה.... ואני פשוט לא יודעת מה לעשות יותר.
אבל אני מרגישה שאני לא עומדת בזה יותר... הגעתי למצב שאני לא מצליחה להביא את עצמי לצאת מהמיטה. אני פותחת עיניים בבוקר ורק רוצה לקבור את עצמי בתוך השמיכות.... אני בת 27 ואני מרגישה שעוד רגע החיים שלי נגמרים.... אני כבר 5 שנים לומדת מקצוע שאני אוהבת אבל אני בקושי מצליחה לסיים את השנה הראשונה של הבחינות...אני מרגישה כישלון כשאני רואה את האנשים סביבי מתקדמים ועוקפים אותי....פעם לא הייתי כזו, הייתי תלמידה מצטיינת שסיימה תיכון עם ממצוע 98 עכשיו אני בקושי מצליחה לקבל 60-65 במבחנים. אין לי חשק ללמוד בגלל הכשלונות ובגלל שאין לי חשק, אני נכשלת.... יש לי בן זוג שנה וחצי, אבל הוא לא מגדיר אותי בת זוגתו (למרות שזה ידוע לכולם).יש ימים שאני מאושרת איתו ויש ימים שאני לא יכולה לסבול אותו...את החוסר יציבות הזו במערכת היחסים שלנו... הקשר המיני ביננו סביר, אבל אנחנו מאוד שונים....אני מאוד מעוניינת לנסות דברים חדשים והוא לא....אני יוזמת ב99 אחוד מהפעמים ורובם נגמרים בסירוב מצידו, בגלל עייפות מהעבודה...בגלל לחץ מהמשפחה...(אבל מההתחלה זה היה ככה...) אני מסתכלת על אנשים סביבי, אנשים שלמדו איתי,שגדלו איתי... ואני מרגישה שאני שונאת אותם. אני שונאת את התמונות השמחות שלהם בפייסבוק...אני שונאת את החתונות המצועצעות שלהם... את הטיולים מסביב לעולם ובחזרה בזמן שאני נרקבת בעבודה שבקושי מצליחה להחזיק את הדירה והחשבונות....כל התמונות המזופיות האלו, כולם מחייכים...כולם יפים...כולם מגניבים..... אני שונאת אותם כי אני מקנאה בהם וזה אוכל אותי מבפנים....אני מרגישה שזה הורס לי את החיים....אנשים שפעם היו חברים שלי נראים לי כמו מטרד...לצאת איתם לאיזה פאב ולשמוע על האושר וההצלחה שלהם מעורר בי חלחלה וקנאה.... ואני פשוט לא יודעת מה לעשות יותר.
אני מודה לך על העזרה וההקשבה.