מה שעובר עלי..
לי אישית, יום הזיכרון הוא "סתם עוד יום" מה מפחיד אותי? אנשים שבאים עלי(במילים שונות...) "למה את לא עצובה היום?" "למה ביום שקבעו שתהי עצובה, את לא?" "איך את יכולה להתגלש במגלשה ביום הזה, שכל המדינה צריכה להיות עצובה?" אז אנשים כאלה, אני מצטערת להגיד: אם חיים אם השכול 11 שנים, יום הזיכרון הוא רק עוד יום, לי אישית, זה היום הכי קל- היום שאני בחיים לא יבכה בו.. כי כשמישהו קובע לי להיות עצובה, בנוסף לכל הימים הקשים שעוברים עלי, הימים שנזכרים ובוכים כל היום (וזה קורה הרבה) אני יודעת שחלקכם יגידו "איזה צבועה" או שאני "לא מכבדת את הנופלים" אבל זה לא נכון, זה כואב לי וזה קשה לי אני רק לא בעד יום שצריך להיות עצובים מצטערת שוב אם ההודעה לא ברורה, אבל הייתי חייבת לשפוך את הלב חן