אני רוצה לחזק את דבריה של אפי
בכך שאומר שוב ושוב- את לא ההורים שלה. מלאכת החינוך שלה לא מוטלת על כתפייך. אין שום סיבה בעולם שאת תקדישי מרץ, אנרגיה או כוחות נפשיים באשר הם בטיפול באי אלו בעיות גיל הנעורים של אחותך. אלף, את צריכה לחיולת את החיים שלך שמסובכים גם ככה, מבלי להעמיס על כתפייך את עול החינוך של אחותך. בית, ואני בטוחה שמפאת גילי הצעיר לא תטעי לחשוב אותי כמתנשאת, את עוד לא היית אמא. וגם כשנדמה שההורים עושים את הטעות הכי גדולה ואת יודעת מה כן נכון, בכל זאת עומדות לצידן אי אלו שנות וותק ונסיון, הן בגידול ילדים והן בתובנות החיים. הייתי נותנת להם ללטפל בעניינים, בכל זאת הם עשו עבודה לא ראה איתך... וגימל, שהוא כדרך אגב, אחותי בכתה ד´, ושותפה מלאה לאובססיה סביב המורדים וקטנטנות. כשאחותי קנתה לה רק חבילה אחת היא התאכזבה, כשאמא אמרה שלקנות קלטת עם ארבעה פרקים של המורדים בשמונים שקל זה מוגזם היא צעקה, ואני איימתי בעונשים פיזיים ונפשיים כאחד אם אמצא שנית את קלפי המורדים מסתובבים בבית. נדמה לי, שלמרות שההתנהגות של אחיותינו נראית לנו נויירוטית משהו, היא מעין סימפטום של אותו גיל המכונה "גיל קשה". ולכן מיטל יקירתי, עיצתי לך ולאחותך זהה- הניחי לזה. זה לא מתפקידך לטפל בבעיותיה, וקרוב לוודאי שהתנהגותה נורמלית לגמרי. רק אציע לך לומר לה, שאת לא לוקחת חלק בהיסטריה הזו, שלא תצפה ממך לקלפים או כל דבר אחר הקשור במורדים, ושכדאי לה לרדת ממך.
שירה