לא חיים לנצח

לא חיים לנצח../images/Emo166.gif

נסעתי היום אחרי מהלימודים לכיוון הבית, ובזמן שהאוטובוס קירטע בעצלות, שוחחתי עם חברה ללימודים וסיפרתי לה שראיתי אתמול ספר על עיצוב בפלסטלינה של דמויות שיצא ושמצד אחד אני מתה לקנות אותו, כי מתה על אומנות וזה נראה ממש מגניב ויפה אחרי עלעול קצר בחנות, אבל מצד שני- הראשים של ההורים שלי מבעבעים לי בראש ו"אומרים" שחבל על הכסף, ושזה מיותר ולא חשוב. דעתה של החברה הייתה שלא חיים לנצח ושצריך להנות מהחיים ואם מתחשק לי משהו והוא לא במחיר אסטרונומי, למה לא... האם אתם נוהגים לפרגן לעצמכם במסעדות, מתנות, ודברים אחרים שעושים לכם טוב בלב, גם אם לא הכי נחוצים בעולם או שמתקמצנים על כל שקל כי מי יודע מה יקרה בעולם...
 
בטח מפרגנת. המון.

בכל מה שאינו פרקטי - אני מפרגנת לעצמי המון. זה טעם החיים. אם הייתי צריכה לחיות רק בצורה מסוגפת, לקנות רק מה ששימושי, להסתכל על השעון ולחשוב שכל רגע מחיי צריך להיות מנוצל לטובת דברים בסיסיים - אני חושבת שהייתי בוחרת באלטרנטיבות אחרות לחיים. לקנות ספר על פלסטלינה נשמע לי נהדר.
 

BellA עלמה

New member
../images/Emo100.gifחיים זה לא לנצח

זה נכון פעם הייתי קונה יותר דברים "סתם" היום מנסה פחות אם קונה אז זה ספרים(שזה אף פעם לא סתם) דיברי אומנות, עפרונות ודברים לבייביז שלי(איזו עצם או משחק לחתולה) לפעמים נחמד לפנק את עצמך
 

לקשמי

New member
אני קצת חולקת על המשפט הזה../images/Emo8.gif

ומאמינה שדווקא כן חיים לנצח (גם אם לא באותו גוף) אבל בלי קשר... לגבי לפרגן לעצמי במסעדות/מתנות וכו', אני לא חושבת שיש בזה משהו רע כל עוד זה לא הופך להתמכרות. כלומר עלול להגיע מצב שאדם, כל פעם כשירגיש שרע לו או סתם ריקנות כזאת, יחליט לפצות את עצמו עם מסעדה, מתנה או קנייה "כי מגיע לי לפרגן לעצמי" אבל למעשה זה יוצר תלות. ובעצם סוג מסוים של התמכרות. כל עוד זוכרים שהאושר לא באמת נמצא באובייקט שרכשת לעצמך וכל עוד אין בזה תלות, אז אין בזה שום דבר רע.
 
משתדלת לא להתקמצן על כל שקל..

אבל בכל זאת, לא קונה סתם דברים - הכוונה היא לפזרנות לא שקולה. אם אלה דברים שיעשו לי טוב והם שווים את השקעת הכסף אז אני אקנה, למשל, אני מאוד רוצה לקנות לעצמי dvd, בגדים חדשים ויפים - ממש לרענן את המלתחה ולהכנס למסגרת ספורטיבית - אלה דברים שבעיני שווים את ההשקעה הכספית (הרבה
). במקרים אחרים אני אנסה לראות אם אוכל למצוא תחלופה שלא מצריכה הוצאה כספית.
 
הצעה

אולי תכתבי מאילו דברים את נמנעת, בכל פעם שאת "שומעת" את קולות ההורים שלך מסביבך?
 

behappy

New member
כן, מאוד מאוד

אני לא מסוגלת להתקמצן על עצמי בחולניות. נכון שיש תקופות שאני צריכה להצטמצם יותר, אבל גם בתקופות כאלה- אין מצב שאני אחסוך על דברים שבאמת חשובים לי. כסף הוא אמצעי להשיג מטרות, ולא מטרה בפני עצמה.
 

magenta73

New member
חופשי מפרגנת

אפילו יותר מידי... לפחות זה מה שהבנק אומר לי. אני כרגע לבד. אין לי ילדים וכו'. אני חיה בשביל עצמי. ולכן חושבת על פה ועכשיו. אז אולי הבעיה שלי הפוכה... שאני בזבזנית... משהו. אבל בסוף הכל מסתדר לי, בעיניין הכספי. אז אני לא מודאגת.
 
נורא תלוי

באופן כללי, אני לא משתגעת על לפנק את עצמי בדברים "חומריים" - חפצים שהערך היחיד שיש בהם הוא שיש לי עכשיו עוד: אם יש לי שעון, אפילו שניים, ממש אין טעם בעוד אחד. אותו דבר לגבי כל מיני קשקושים בחנויות מתנות, כי אני תופסת אותם כממש "סתם", שהם לא נותנים לי שום דבר, חוץ מאולי את אותה תחושה רגעית של פינוק. אבל, וזה אבל גדול, אני מאוד בעד לפנק באמצעות דברים שמרוממים את הרוח. לכן כל מיני דברים כמו ארוחה באמת נחמדה (או אפילו מצרכים שווים לבישול בבית של ארוחה מושקעת), ספר טוב, חומרים ליצירה, כרטיס רכבת למקום מעניין - כל אלו הם פינוקים מאוד לגיטימיים בעיניי, ולי הם נורא חשובים כי בסופו של דבר המטרה הגדולה של החיים היא לא רק לחסוך. אני לא מכירה את הספר הספציפי שדיברת עליו, אבל הסיפור הזכיר לי ספר ספציפי שקניתי פעם, שקוראים לו "עוגיות ועוד". תמיד אהבתי לבשל, ונורא התלהבתי מהספר כי אני מאוד נהנית מאפיה ומלאכת קונדיטוריה, והספר הזה גרם לי להשקיע וללמוד אפילו יותר. הוא עלה נדמה לי 56 שקלים אז, והרגשתי הכי מאושרת בעולם כשקניתי אותו. היום הוא כבר חבוט וקצת מלוכלך, אבל בעיני זה מה שאומר שהוא היה שווה כל שקל. אם הספר הזה ישמח אותך ליום, מקסימום יומיים, ואחר כך סתם ישב על מדף, אז אולי זה לא שווה את זה. אבל אם את קונה משהו כי את יודעת שהוא ישמח אותך לאורך זמן מה, ושתרוויחי משהו חוץ מעוד חפץ שמתגלגל בבית, אז נראה לי שזה שווה את זה.
 

לירננה

New member
לא

אני ממש לא מפרגנת לעצמי. למה? אני חוששת שאני מפחדת מפני העתיד.אני תמיד צריכה לדאוג שבעתיד יהיה בסדר. שיהיו לי מספיק חסכונות לעתיד,אם חלילה יקרה משהו.. אני בן אדם שמאוד טוב בלחסוך ולא כל כך טוב בלעשות כסף. אם אני לא צריכה משהו,אני כמעט לא אקנה. ותמיד מחפשת אפשרויות זולות יותר. דוקא ספרים אני בדרך כלל כן קונה,כי זה דבר שאני מרגישה שהוא נשמר ויש לו ערך.וכי אני אוהבת ספרים:) בשונה מגלידה למשל,שהיא גם משמינה וגם נגמרת אחרי כמה דקות. אולי גם כי אני מסתכלת על אחותי,ואחותי היא בזבזנית כרונית. היא ממש חיה מהיד לפה.וכל הזמן היא במינוס. ובכל זאת אין לה כמעט רכוש כי כל מה שהיא קונה היא אחר כך מחלקת. וכנראה בגלל שאני מפחדת להיות כמוה כי נראה לי שאני לא אצליח לשרוד ככה,אני עוד יותר חוסכת. אפילו יש לי כאילו "הוכחה" לזה שטוב לחסוך. בשנה שעברה כשהיתה תקופה שלא עבדתי והלכתי לטיפול, והייתי ממש זקוקה לטיפול הזה. איך הייתי מאפשרת את זה לעצמי אילולא היו לי חסכונות? הפחדים שלי מובילים אותי
 
למעלה