לא חגיגי בכלל
ביום שישי בבוקר הפסיקו לי את הטיפול אחרי שהרירית שנאבקה סביב ה-6 במשך שבוע וחצי עוד ירדה ל4.5. כשראיתי את האולטרסאונד (אני מומחית בלי תעודות) כבר היה לי ברור שיפסיקו לי את הטיפול (פעם 3 בשנה האחרונה, תמיד על אותו רקע) וכבר נעצבתי ותפסתי מן פרצוף כזה שמרגישים את עצמות הלחיים לפני בכי שלא יוצא, חצי מהזמן כי אני לא מפרגנת לעצמי לבכות על טיפול שלא כלל זריקות וחצי כי אני משתדלת לעצור את עצמי, כי מה הטעם. אח"כ הלכתי לקניות לקראת שבת וסוף השבוע והרגשתי שאני פשוט לא שייכת: כולם מסביבי היו מבסוטים עם אוירת חג מתקרבת, קונים מתנות, מברכים (אני גרה במקום שכולם מכירים את כולם) ואני חמוצה כזו, בתוך עצמי ואולי זה מקרין כלפי חוץ ופתאום בלי אנרגיות בכלל (גם אני הסתובבתי לפני יומיים וקניתי המון מנות והייתי מבסוטית מהחיים). אז זהו. לא חגיגי לי בכלל, עצוב לי, במידה, לא נקרעת מבכי אבל גם לא נרגעת. תחושה של חולין - לא יודעת אם אני מעבירה את הכוונה וההרגשה. ואתמול בערב התקשרתי למישהי מהעבודה שלא מזמן ילדה (סיפרתי על זה כאן) שדווקא עשה לי טוב לבקר אותה מכל הלב אבל היא החליטה לספר לי ברוחב לב על עוד 3 מהעבודה שנכנסו להריון . ואחרי השיחה הזו בכיתי, מה שלא עשיתי מרגע שנודע לי על הפסקת הטיפול. אוף ושוב אוף. סליחה שככה פתחתי כאן את השבוע.
ביום שישי בבוקר הפסיקו לי את הטיפול אחרי שהרירית שנאבקה סביב ה-6 במשך שבוע וחצי עוד ירדה ל4.5. כשראיתי את האולטרסאונד (אני מומחית בלי תעודות) כבר היה לי ברור שיפסיקו לי את הטיפול (פעם 3 בשנה האחרונה, תמיד על אותו רקע) וכבר נעצבתי ותפסתי מן פרצוף כזה שמרגישים את עצמות הלחיים לפני בכי שלא יוצא, חצי מהזמן כי אני לא מפרגנת לעצמי לבכות על טיפול שלא כלל זריקות וחצי כי אני משתדלת לעצור את עצמי, כי מה הטעם. אח"כ הלכתי לקניות לקראת שבת וסוף השבוע והרגשתי שאני פשוט לא שייכת: כולם מסביבי היו מבסוטים עם אוירת חג מתקרבת, קונים מתנות, מברכים (אני גרה במקום שכולם מכירים את כולם) ואני חמוצה כזו, בתוך עצמי ואולי זה מקרין כלפי חוץ ופתאום בלי אנרגיות בכלל (גם אני הסתובבתי לפני יומיים וקניתי המון מנות והייתי מבסוטית מהחיים). אז זהו. לא חגיגי לי בכלל, עצוב לי, במידה, לא נקרעת מבכי אבל גם לא נרגעת. תחושה של חולין - לא יודעת אם אני מעבירה את הכוונה וההרגשה. ואתמול בערב התקשרתי למישהי מהעבודה שלא מזמן ילדה (סיפרתי על זה כאן) שדווקא עשה לי טוב לבקר אותה מכל הלב אבל היא החליטה לספר לי ברוחב לב על עוד 3 מהעבודה שנכנסו להריון . ואחרי השיחה הזו בכיתי, מה שלא עשיתי מרגע שנודע לי על הפסקת הטיפול. אוף ושוב אוף. סליחה שככה פתחתי כאן את השבוע.
