לא ואל ולא!!

sarity33

New member
אריאן יקרה!

ראשית, הילדים שלך מקסימים!. אני חושבת שכתבת את מה שרבות מאיתנו חשות והיה לך גם את האומץ לבטא את זה. גם אני מאוד מתגעגעת לתקופה שהיה פה שוקק חיים. הכרתי כאן נשים מאוד אכותיות, מיוחדות ואנושיות. ויחד עם זאת, זה גם מאוד טבעי הזליגה הזו לפורומים אחרים או נטישת הפורומים בכלל. אבל....על אף כל זאת מרגישה כמוך שאסור שהמקום הזה יגווע ובחודשים האחרונים זה מה שנעשה - היו כאן נסיונות לבצע החייאה לפורום שהאפקטיביות שלהן הייתה מאוד מוגבלת לא בגלל שהנסיונות לא היו נכונים אלא הם פשוט לא עובדים כרגע במצב שבו הפורום נמצא. צריך לחשוב על רעיון אחר איך בכל זאת לשמר את המקום או לחילופין את הקשר עם האנשים כמו מפגשים אחת ל..נראה לי רעיון לא רע. לא בטוחה שאני מספיק ברורה אבל מאוד מבינה את התסכול שלך ומאוד מעריכה את הודעתך.
 

galll11

New member
יש לי דעה קצת שונה...

קודם כל אני שמחה אריאן שהעלית את הנושא הזה. המקום הזה חשוב לכולנו. גם אם גולשים בפורומים אחרים, יותר פעילים, המקום הזה הוא תמיד הבית... הנשים פה חשובות לי וחשוב לי מה שעובר עליהן. אני חושבת שבנקודות מסויימות אנחנו מבינות זו את זו בצורה הכי נכונה ועמוקה. ועצוב לי מאוד שהפורום הזה גווע ככה. היו כבר כמה ניסיונות החייאה בעבר. ואני שואלת את עצמי מה צריך לעשות, כי כל פעם הבטחנו שהפעם יהיה אחרת, כולל המפגש האחרון (שלצערי בסוף לא יצא לי להגיע אליו...) בכל אופן אני כמו תמי ס חושבת שאני קודם כל אמא. מבחינתי האובדן היה לפני 2 הריונות, זו נקודה מאוד כואבת בחיים שלי, אבל מאז היו לי המון רגעי אושר נורא גדולים - ילדתי שני ילדים מקסימים טפווו והיום יום איתם ממלא אותי בהמון אושר, שמחה, תהיות, כאבים, רגשות אשמה, התלבטויות... מה שאני מנסה לומר, זה שכמו תמי ס אני חושבת שאנחנו קודם כל אמהות, וכל עוד הפורום הזה ימשיך לסבוב בעיקר סביב האובדן, יהיה לו מקום רק בנקודות מסויימות בחיינו. ובשאר לא. אודה ולא אבוש שאני ברוב שעות החיים שלי היום לא עוסקת באובדן. האמהות בפני עצמה היא ממלאת ומציפה והאובדן נמצא ברקע כל הזמן, אבל לא בא לי לעסוק בו כל הזמן. אני חושבת שאם הפורום הזה יעבור להיות פורום שעוסק גם הרבה ב"חיים" ולא בעיקר ב"מוות", הוא גם יהיה הרבה יותר אטרקטיבי לכולנו. תמיד יהיה מקום לעסוק פה בדברים הקשורים באובדן, אבל אם נדון פה גם בשאלות לגבי התמודדות עם גיל שנתיים, למשל, בשאלות על הזוגיות, בהמלצות לנסיעות לנופש, בבישולים לילדים (כמו הפינה שהיתה פה בעבר) - אז יהיה הרבה יותר סיבה לכולנו להכנס לפה. אני מאוד מעריכה את הדעה והניסיון של הנשים החכמות שפה, ואשמח להתייעץ ולשמוע ( ולייעץ ) את דעתן של נשים אלו. תמיד יהיה פה מקום לאובדן, אבל אני מזמינה גם את ה"הורות אחרי" להכנס לכאן הרבה יותר. ואני מקווה שאני לא פוגעת באף אחת. לא זו הכוונה.
 

ariane

New member
זאת בדיוק הפואנטה

שבתחילתו הפורום הזה היה בעיקר פורום המתעסק בכל ענייני הורות (וזכור לי שרשור ארוך על גיל שנתיים דווקא) רק שבין כל העניין של ההורות היה גם מקום למיוחדות שלנו, לכאב שפתאום צף. כדי לדבר במספרים היה פעם 70% של הורות ו30 % הנשארים היו הכל הנושאים היותר כואבים קשורים לאבדן או לא. כך אני מאוד רוצה שהפורום הזה יראה. המון שמחה ואופטימיות... עם פלוס קטן. לא רוצה שפורום יראה כמו פורום אבדן II כי את זה יש כבר. פשוט סוג של פורום של הורים לילדים מעורכב באנשים שעברו יחד דברים נוספים לפני ההורות, שמכירות קצת יותר, מבינות קצת יותר.
 

galll11

New member
ו... שכחתי תמונה כמובן

אמרתי לכם שאני מתה על התמונות של שניהם יחד...? <אריאן איזה כיף לראות את הקטנים שלך. נראה שרפאל גדל יפה טפוווו איזה מתוקי ! >
 

happy

New member
כל הכבוד לך אריאן

אני תמיד כלכך שמחה לקרוא הודעות ממך ובמיוחד לראות תמונות של הבונבונים שלך. הם ממש ממש דבש. מסכימה שהפורום גוסס אבל אחת הבעיות לדעתי שמשום מה לא מגיעות בנות חדשות. יש מעט מאוד בנות שמשתתפות בפורום. משום מה מפורום הריון לאחר אובדן לא מגיעות הבנות הן הולכות לדרך אחרת. אני גם מרגישה כמו תמי וגל אני רואה את עצמי קודם כל אמא של ליהי וטל. ואני רואה את עצמי אמא כמו כל האמהות. נכון הדרך היתה קשה ונכון לא יודעת אם יהיה עוד הריון. אבל אני אמא בדיוק כמו זאת שעומדת לידי בגן שעשועים. אצלי השינוי העצום הגיע אחרי הלידה הטובה של טל. לא חושבת על הילדים שלא נולדו לי. הם לא נולדו וזהו. הפסקתי לחשוב שהיה אמור להיות לי ילד גדול מליהי בשנה וחצי. מתי שהוא החודש זה יום השנה. אני בדרך כלל מסרבת לחשוב על זה אבל בדרך כלל אני קמה עם מיגרנה מחרידה באותו יום (זה אמור להיות מחר). קראתי את הספר 4 בתים וגעגוע (בספר מדברים על הורים שכולים אבל עשיתי את האנלוגיה ) וזה רק חיזק לי את המחשבה שאני לא מוכנה לתת לאובדנים לעצב את האמא שאני. מסכימה שהפורום אמור להיות פורום חי וכיפי. מוכנה להיות נוכחת פה הרבה יותר. ונהנה שני האוצרות שלי....
 

אפכל

New member
סמויה בדר"כ

אבל קוראת הרבה (מה שיש) ובאמת מרגישה שכאן זה הבית. מבטיחה להשתתף יותר, יש לי אפילו נושא שרציתי לקרוא את דעתכן, אבל זה קצת מורכב. מבטיחה לחזור מהר.
 

אמאדובה

New member
גם לי חבל שהפורום מתרוקן

יכול להיות שבאמת הפורום הפך "אובדני" מדי בשבילי ולכן אני גולשת יותר במקומות אחרים. הרגשתי גם שאני נחשפת יותר מדי בפורומים וצמצמתי את החשיפה, ובכל זאת הפורום הזה רגיש יותר מפורומים אחרים. וכשאני לא כותבת, לא נעים לי להגיב רק לחלק מהשרשורים אז אני קוראת בשתיקה... מצד שני באמת חבל לי שהפורום יתפזר לכל רוח כי פעם הוא היה חי ושוקק חיים. קטונתי לומר מה צריך לעשות כדי לעורר אותו, אבל אני באמת אשמח אם יהיה אחרת.
 
טוב, גם אני עדיין כאן ../images/Emo13.gif

באמת on & off בעיקר משתי סיבות - האחת, אין לי זמן ואני עמוסה נורא בעבודה
והשנייה היא כי אכן האובדנים שלי נראים לי מאד רחוקים ואני הרבה יותר עסוקה בלהיות אמא. אשמח לעשות גם אני מעשה, ולהפוך את הפורום הזה לקצת יותר פעיל. תודה אריאן על הודעה שלך ו
ות למקסימים שלך. מעין
 

נייטי

New member
טוב נו ברור לך שאני לחלוטין איתך

וכמובן שכואב לי במיוחד לראות את הפורום גווע. מרגישה כל הזמן שאני מחמיצה. אני מסכימה עם כל מי שכתבה שבשורה התחתונה מדובר כאן בפורום הורות, שצריך להיות נסוב סביב ההורות. אני בהחלט חושבת שיש מקום לפינות שבועיות בכל נושא של הורות. אני מאוד מקווה שבעקבות ההודעה שלך יפתחו יותר שירשורים שקשורים לילדים ולהורות , ואני עוד יותר אשמח לרעיונות לפינות קבועות. אריאן יקרה, הלוואי ובזכות ההודעה שלך יחזרו החיים לכאן. לא יכולה לסבול את המחשבה על הפורום הזה מת. תודה יקרה.
 
נו, אז גם אני פה (מדי פעם)

יש מלא תירוצים למה אני לא כותבת כבר פה (כמעט), אבל בשורה התחתונה - מצטרפת בכל פה למה שנכתב כבר ע"י תמי 0 וגל וhappy. מצרפת תמונה עדכנית של האוצרות - כמנחת פיוס...
 

happy

New member
אני מתעלפת ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif

איך איך את מסתירה את האוצרות האלו מהפורום
וואו איזה מדהימים. איה כלכך יפה פשוט ייפיה. ואיך הם שניהם גדלו. ספרי מה שלומכם
איך את מסתדרת
איך הקטנציק ואיך איה
 
תודה../images/Emo13.gif

אויש, איך הם ממיסים אותי הקטנים האלה... זה טיפשי שלפעמים אני מספרת עליהם לבעלי (אם הגיע מאוחר מהעבודה) או להורים ומתחילה לבכות מהתרגשות מכמה שהם נפלאים?... איך מסתדרים? בהתחלה היה הרבה יותר קשה ממה שעכשיו, בעיקר על רקע הרפלוקס של יאיר (סיוט לא קטן...). בגדול - היה הרבה יותר קל ממה שהכנתי את עצמי. ציפיתי לקושי עצום ובאמת שבסה"כ היה פחות גרוע ממה שציפיתי. עברנו עכשיו שבוע קשה ומפחיד קצת עם יאיר - אחרי מחלת חום גבוה מאוד הוא פיתח תגובה אלרגית, לא ברור למה בדיוק (לאנטי' או לוירוס עצמו...) והגענו איתו שני לילות לבי"ח כשהוא נפוח ואדום... פחד! אבל חוץ מזה, באמת אושר גדול! אני מאוהבת בהם עד כלות ופשוט מוקסמת מהם. איזה כיף זה ילדים, הא?
(טפו!!!!)
 

נעיתה

New member
../images/Emo140.gif

שלום לכולן. שנים שלא ביקרתי. זה מוזר שדווקא היום החלטתי לרפרף קצת וניתקלתי בהודעה של אריאן. אני לא יודעת מי מכן עוד זוכרת אותי, אבל לפני שנתיים שבנו לארץ (עדיין לא סיימנו לפרוק ארגזים
), ואכשהו החיים סחפו אותי, גם המעבר הזה מהעולם הווירטואלי לעולם האמיתי השאיר אותי קצת בחוץ... ככה יצא. אני שמחה לראות את כולכן, האימהות יפה לכן
קצת עלינו, דורון עוד מעט בן שלוש, החודש עשינו את הטיפול האחרון להמנגיומה
טוב לנו בארץ, עם המשפחה והחברים. רגעי אושר מציפים אותי מאז חזרתינו ארצה ופשוט מטבע הדברים האובדן והעולם הווירטואלי שכל כך הייה מחובר אלי אי שם בארץ החושך נשארו מאחור. אז הרשו לי לנסות ולצעוד בחזרה, הולכת לקרוא קצת עליכן ולהתעדכן
.
 
למעלה