לא התחברתי שבועיים בערך
וכל כך עצוב לקרוא את הדפים האחרונים. כל כך הרבה מקרים נוספים, מעבר ל"חברות הקבועות". מי שיש לה ילדים, מי שאין לה, מי שמתלבטת אם לרדת מהענין ולאמץ, מי שממשיכה לנסות ולא מצליחה, מי שעברה אסון פעם אחת ומי שכמה פעמים ועוד היד נטויה. ותמיד יש מקרה כל כך מזעזע ש"מכניס בכיס הקטן" את האחרים. אני מאחלת לכן מכל ליבי רק הצלחה ואושר בפעמים הבאות. ואולי רסיס קטן של נחמה יימצא בעובדה שמאז פתיחת הפורום, יש כאן כמה בנות שנכנסו להריון לאחר אובדן/ים, ומחזיקות מעמד (גם אני), ואנו מצפים כולנו לראשונה שתלד ותפיח רוח חדשה בכולם.
וכל כך עצוב לקרוא את הדפים האחרונים. כל כך הרבה מקרים נוספים, מעבר ל"חברות הקבועות". מי שיש לה ילדים, מי שאין לה, מי שמתלבטת אם לרדת מהענין ולאמץ, מי שממשיכה לנסות ולא מצליחה, מי שעברה אסון פעם אחת ומי שכמה פעמים ועוד היד נטויה. ותמיד יש מקרה כל כך מזעזע ש"מכניס בכיס הקטן" את האחרים. אני מאחלת לכן מכל ליבי רק הצלחה ואושר בפעמים הבאות. ואולי רסיס קטן של נחמה יימצא בעובדה שמאז פתיחת הפורום, יש כאן כמה בנות שנכנסו להריון לאחר אובדן/ים, ומחזיקות מעמד (גם אני), ואנו מצפים כולנו לראשונה שתלד ותפיח רוח חדשה בכולם.