לא הייתי שם...

לא הייתי שם...

הרגשתי נחנקת.. מוקפת בעשן שחור.. ולא הייתי שם, לא ראיתי את הזוועה במו עיניי, לא הייתי שם .. לא שמעתי את התינוקות שחיו עד אתמול מצחקקים להם, לא פגשתי את אותם אנשים שמחים במקסים בפעם האחרונה לפני שהם הפכו לזכרון.. לא הייתי שם, ובכל זאת הרגשתי כלכך כואבת והעשן השחור מציף.. עם כל תמונה שמעלים בתקשורת וכל סיפור מאחורי כל אבידה..מתגלה טרגדיה שלמה, והשמעות מנצחות.. לא הייתי שם ולא הכרתי איש מהם, אך העשן לא מפסיק והכאב לא מרפה.. פותחת את הפורום הבוקר ורואה את ההודעה הקוראת למוות לערבים מתנוססת באכזריות.. תרשו לי לשפוף את הלב.. לאחל החלמה מהירה לפצועים, לשלוח חיבוק כאוב למשפחות ההרוגים.. להתפלל לאלוהים הצופה ממרומו ובוכה על ילדיו הסוררים והמסכנים, ולבקש כי ישמור עלינו..ועליכם.. להוציא צעקה חרישית שתפסיקו להאשים "אותנו".. כי זה היה גם אנחנו שם, כמו בכל פעם.. זה היה אני שם..כי יכולתי בקלות להיות..שם.. תפסיקו את גל השנאה והבורות.. בוא נבין ונעכל את הכאב בהדדיות.. אני לא הייתי שם..אך בעת טרגדיה כל הארץ נהיית משפחה אחת גדולה.. בואו נתעסק בלאסוף את השברים ונגרש את השדים מתוכנו, במקום לפזר רעל לכל עבר ולרקוד על פצעי אחרים.. לא הייתי שם.. אך העשן לא מפסיק להציף.. חיבוק לכולכם.. ותשמרו עליכם
 
למעלה