לא הייתי המון זמן...

[karnabit]

לא הייתי המון זמן...

אתמול דוד שלי נפטר, דום לב, כמו אמא, פתאום בליסיבה, בלי הכנה, לא ברור למה... דודה שלי, אחות של אמא שלי, שבורה- לא מבינה למה לוקחים ממנה את כל מי שהכי קרוב אליה. ואני, לא מצליחה לבכות, אולי לא מעכלת, אולי לא מתרגשת, אבל לא בוכה, יש צער אבל אין עצב, אני חזקה, לפעמים חזקה מדי, וזה מפריע לי כי גם אני רוצה לבכות כמו כולם, להתפרץ כמו כולם ואני לא מצליחה, בדיוק כמו אז כשאמא נפטרה...

 

[ילדת לימון]

karnabiti../images/Emo201.gif

קודם כל קבלי את תנחומיי הרבים, זה ממש קשה גם אמא וגם דוד או לחילופין גם אחות וגם בעל... איזו נחמה שיש לכן אחת את השניה

אני מקווה שעם הזמן תצליחי להביא את עצמך לפרוק החוצה, גם לי לקח הרבה זמן לעכל את הדברים ולבכות כשאבדתי את אמי... בכיתי ביום שהיא הלכה, אבל אח"כ עבר שבוע שבו לא הצלחתי, לא יודעת, נראה לי שגם לא הרגשתי נוח לפרוק באותה תקופה ובסביבה בה הייתי מוקפת... בכל מקרה הבכי מנקה ומטהר, אחריו באה תחושה של שחרור, עדיין לא קל להגיע לשם במיוחד כשתחושת השחרור מלווה בריקנות עצומה, אוף עם החלל המזורגג שנוצר שם... מחבקת חזק חזק

 

[אשבל1]

../images/Emo16.gif לזיכרם

 

[סְקָאלִי]

היי קרנבית.

קודם כל משתתפת בצערך. אובדן חדש מעורר אובדנים קודמים, ובכלל יוצר הלם בהתחלה, כך שמן הסתם את עדיין לא מעכלת את הכל. אני יודעת שלפעמים יש לנו צורך להראות את העצב בבכי, אבל חוסר הבכי יכול להעיד לא פחות על ההלם שאת אולי שרויה בו עכשיו. גם אני לא "הצלחתי" לבכות בהלוויה של אמי. אז מה זה אומר? אלהים יודע כמה דמעות שפכתי על לכתה, וכמה עמוק הכאב חרות בכל יישותי. קחי לך את הזמן... שולחת לך חיבוק.

 

[MIF2004]

אוי... ../images/Emo7.gif

יקרה.... לבכי חוקים משלו... הוא לא בא כשהכי בא לנו לבכות, ואז פתאום הוא מתפרץ בלי שום הודעה מוקדמת.... כמו שכתבת, נראה לי שאת עוד לא מעכלת... מנסה להיות חזקה.... תנסי להרפות, להרגע... זה בטח כל כך קשה לעבור שוב חוויה כל כך דומה. נראה לי שאת פשוט פוחדת לבכות, בכי מסמל אובדן שליטה... שולחת

גדול!