לא בדיוק
לא כתבנו בשום מקום שאנחנו רוצים שאנשים ילכו למוזיאון, ובטח שלא חשבנו לשכנע מישהו לעשות כן. אנחנו עושים תרבות בישראל בלאו הכי. עם פתק מדובר דרך איזו במה ציבורית ולאיזה קהל אנחנו מדברים. המטרה של פתק היא הקמפיין בעצמו, מעין מסע בחירות שמדבר על נושאים כמו מקומה של התרבות במדינה, והיחס בין אמנות ופוליטיקה, על מקומם של אנשי רוח בקביעת סדר יום והתכווננות ציבורית (הכיוון שמדינה בוחרת בו), על איך שקמפיינים פוליטיים נראים ומנוהלים (הדמיון למסעי פרסום לכל מוצר צרכני שהוא) על התפיסות הפרסומיות/שיווקיות/מסחריות לחלוטין שמובילות את המצעים הפוליטיים בקמפיינים (שלום ובטחון ? נו באמת...), על מה שנקרא השקר שמאחורי הפרסום ועוד ועוד. בקשר לשינוי, אני חושב שתמיד צריכים לרצות לשנות או לשפר, אבל תוך תפיסה צנועה וריאליסטית של המציאות. מספיק אם נגרום לאנשים לחשוב שוב על האמינות של פוליטיקאים, שוב על מקומם של הצבא והדת בחיי הרוח שלנו, שוב על סדרי העדיפות והכי חשוב: לחשוב האם יש בכוחם של יחידים לשנות... אנחנו מאמינים שכן. זתומרת, אנחנו מדברים של שינוי של דפוסי מחשבה ומודעות רחבה יותר. זהו, יותר ברור עכשיו או יותר מבלבל?? דרך אגב, קראת את המניפסט והצהרת הכוונות של פתק? זה במאמרים בפורום זה.
