לא גן של שושנים...
13 שנה, הייתי נשואה לו. 13 שנה של חיים מתחת לקו העוני וחיים של התפשרות, חיים של אני עובדת והוא ישן בבית עד השעות המאוחרות של הצהריים. 13 שנה של דאגה לילדים שהגיעו, והגיעו שלושה, שניים מהם בטעות, אבל טעות מבורכת (ככה חשבתי). ובשלוש השנים האחרונות, מאז שהחלטנו להתגרש, הוא האכיל אותי מרורים, הרס את הילדים, הרס אותי, ואני תמיד האמנתי שעוד יהיה טוב, הייתי כל כך תמימה, ראיתי הכל בוורוד. אבל הוורוד הזה הפך לשחור משחור, סרט שרק בסרטים הכי גרועים אפשר לחיות בו. הוא הסית את הילדים נגדי, "קנה" אותם במתנות, קנה את אהבתם, ואני לא הרגשתי. אני יודעת שהיה להם קשה, ועדיין קשה להם, לילדים שלי. מאותו יום שהוזמנתי לחקירה במשטרה כל עולמי התהפך! הם עשו יד אחת עם אביהם, והעלילו עליי עלילות, הקטנה ניסתה לזעוק שכל מה שהם אומרים הוא שקר, אבל אף אחד לא שעה ל"צעקותיה", אף אחד לא הקשיב, כי הרי היא קטנה, מה היא מבינה. עברתי תופת של בתי משפט, של השפלה, אבל לא יכולתי לצעוק, כמו אילם שמנסה לדבר אבל לא יכול להוציא מילים מהפה, ככה בדיוק הייתי. היום אני אחרי המשפט, הורשעתי, לקחתי עורך דין מהסנגורייה הציבורית ונפלתי לבור עמוק. הוא אמר לי "תבלעי את הצפרדע ותודי במעשים" ואם אתם תוהים במה הודתי אז זה היה בהתעללות בקטין חסר ישע. כל כך קשה לי לכתוב את המשפט הזה "התעללות בקטין חסר ישע" !!!! אבל אני לא עשיתי את זה!!!!!!!!!!!!! נפלתי בגלל שלא יכולתי לדבר, נפלתי בגלל העצה ה"ידידותית" שך העורך דין הנחמד, שכל מה שהיה חשוב לו זה לסיים את כל העניין הזה וכמה שיותר מהר! נכון להיום ילדיי נלקחו ממני, במשך למעלה משנתיים לא ראיתי את הילדים, והגעגועים מכרסמים בכל פינה נסתרת בלב, מכרסמים בחלומות, ממלאים כל פיסת מחשבה במוחי. למה? למה? למה? למה? זאת כנראה היתה ניקמתו המתוקה!!! ומחר יש לי דיון בבית הדין לעינייני משפחה, הוא תובע ממני מזונות לילדים, ואני שמשתכרת משכורת מינימום ואפילו פחות מהמינמום, עם חובות שהוא השאיר לי של 50,000 ₪ שכל תשלום הוא 1000 ₪ לחודש. היום גם דיברתי עם עו"ד הדין שהולכת לייצג אותי מחר והיא אמרה לי "את תצטרכי לשלם לו" הבאת שלושה ילדים לעולם ואת חייבת לשלם! ממה בדיוק אני אשלם? להוריד מהתרופות שעליהם אני מוציאה מידי חודש כ-500 שקלים? להוריד מהאוכל? עם זה אני אוכל לחיות. לחיות בחושך? לעבור לגור ברחוב? מה? אני כל כך מתוסכלת! סליחה שזה יצא כל כך ארוך ואם הגעתם עד כאן, תודה על ההקשבה, הייתי חייבת לפרוק קצת.
13 שנה, הייתי נשואה לו. 13 שנה של חיים מתחת לקו העוני וחיים של התפשרות, חיים של אני עובדת והוא ישן בבית עד השעות המאוחרות של הצהריים. 13 שנה של דאגה לילדים שהגיעו, והגיעו שלושה, שניים מהם בטעות, אבל טעות מבורכת (ככה חשבתי). ובשלוש השנים האחרונות, מאז שהחלטנו להתגרש, הוא האכיל אותי מרורים, הרס את הילדים, הרס אותי, ואני תמיד האמנתי שעוד יהיה טוב, הייתי כל כך תמימה, ראיתי הכל בוורוד. אבל הוורוד הזה הפך לשחור משחור, סרט שרק בסרטים הכי גרועים אפשר לחיות בו. הוא הסית את הילדים נגדי, "קנה" אותם במתנות, קנה את אהבתם, ואני לא הרגשתי. אני יודעת שהיה להם קשה, ועדיין קשה להם, לילדים שלי. מאותו יום שהוזמנתי לחקירה במשטרה כל עולמי התהפך! הם עשו יד אחת עם אביהם, והעלילו עליי עלילות, הקטנה ניסתה לזעוק שכל מה שהם אומרים הוא שקר, אבל אף אחד לא שעה ל"צעקותיה", אף אחד לא הקשיב, כי הרי היא קטנה, מה היא מבינה. עברתי תופת של בתי משפט, של השפלה, אבל לא יכולתי לצעוק, כמו אילם שמנסה לדבר אבל לא יכול להוציא מילים מהפה, ככה בדיוק הייתי. היום אני אחרי המשפט, הורשעתי, לקחתי עורך דין מהסנגורייה הציבורית ונפלתי לבור עמוק. הוא אמר לי "תבלעי את הצפרדע ותודי במעשים" ואם אתם תוהים במה הודתי אז זה היה בהתעללות בקטין חסר ישע. כל כך קשה לי לכתוב את המשפט הזה "התעללות בקטין חסר ישע" !!!! אבל אני לא עשיתי את זה!!!!!!!!!!!!! נפלתי בגלל שלא יכולתי לדבר, נפלתי בגלל העצה ה"ידידותית" שך העורך דין הנחמד, שכל מה שהיה חשוב לו זה לסיים את כל העניין הזה וכמה שיותר מהר! נכון להיום ילדיי נלקחו ממני, במשך למעלה משנתיים לא ראיתי את הילדים, והגעגועים מכרסמים בכל פינה נסתרת בלב, מכרסמים בחלומות, ממלאים כל פיסת מחשבה במוחי. למה? למה? למה? למה? זאת כנראה היתה ניקמתו המתוקה!!! ומחר יש לי דיון בבית הדין לעינייני משפחה, הוא תובע ממני מזונות לילדים, ואני שמשתכרת משכורת מינימום ואפילו פחות מהמינמום, עם חובות שהוא השאיר לי של 50,000 ₪ שכל תשלום הוא 1000 ₪ לחודש. היום גם דיברתי עם עו"ד הדין שהולכת לייצג אותי מחר והיא אמרה לי "את תצטרכי לשלם לו" הבאת שלושה ילדים לעולם ואת חייבת לשלם! ממה בדיוק אני אשלם? להוריד מהתרופות שעליהם אני מוציאה מידי חודש כ-500 שקלים? להוריד מהאוכל? עם זה אני אוכל לחיות. לחיות בחושך? לעבור לגור ברחוב? מה? אני כל כך מתוסכלת! סליחה שזה יצא כל כך ארוך ואם הגעתם עד כאן, תודה על ההקשבה, הייתי חייבת לפרוק קצת.
