לא בטוחה מה ללמוד

[נעה של ה ים]

לא בטוחה מה ללמוד

העירניים שביניכם ישימו לב שכבר כתבתי כאן מספר פעמים, כל פעם על תחום אחר.
אני לא מצליחה להחליט מה ללמוד.
בעיקרון אני יודעת שאני רוצה לעבוד בתחום הטיפולי אבל לא סגורה על איזה מקצוע בתוך התחום הזה.
אני מתלבטת בין הפרעות בתקשורת(אם אני אתקבל, ממש קשה להתקבל לזה), עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה קלינית-חינוכית(אני יודעת שזה רק בתואר שני) ותואר משולב של חינוך מיוחד(בדגש על לקויות תקשורת ושמיעה) ומחנכים טיפוליים באורנים. הפרעות בתקשורת/עו"ס/תואר ראשון בפסיכולוגיה אני אעשה באוניברסיטת חיפה, מכיוון שאין לי בגרות ואני מתעתדת ללמוד במכינה בחיפה, ורק אליה(ולמכללות) אוכל להתקבל.
מה שהכי מעניין אותי זה עבודה עם ילדים ונוער בסיכון ועם ילדים ומבוגרים בעלי לקויות תקשורת ושמיעה. מאוד חשוב לי הפן הטיפולי ולא רק ההדרכתי או המקצועי.

איך מחליטים מה ללמוד? כל התחומים האלה מעניינים אותי, יש אולי מקומות שאפשר לעשות בהם ייעוץ תעסוקתי טוב, שלא רק לוקח כסף?
אם מישהו מכיר את התחומים האלה ויכול להמליץ לי מה יותר כדאי(אני יודעת שזו בקשה מעט מוגזמת), אני אשמח מכל עצה, שאלה, טיפ או הצעה.

רק בבקשה להיות נעימים ולא לעוף עליי עם דברים בסגנון "אם את לא יודעת איך את מצפה שנחליט בשבילך?", אני רק באתי להתייעץ, אם אין לכם אפשרות לעזור, לא נורא, לא חייבים .
אשמח לתגובות בכל מקרה.

 

[oromer]

הצעות בבחירת מקצוע

לפסיכולוגיה בתואר שני מאוד קשה להתקבל. קלינית וחינוכית זה לא אותו דבר. לקלינית הכי קשה להתקבל. חינוך מיוחד- את תהיי מורה של תלמידים עם לקויות שמיעה.
מצד שני אם את רוצה לטפל בילדים זה לרוב בעיקר עבודה אחרי הצהריים כשהם חוזרים מבית הספר.
תואר הפרעות בתקשורת הוא תואר קשה אבל כשמסיימים אותו אפשר לעבוד עם ילדים/ מבוגרים. אחר כך הופכים להיות קלינאית תקשורת. אבל זה מקצוע טיפוליץ זה לא יהיה לעבוד עם נוער בסיכון. במקצוע זה תעבדי עם ילדים, נוער וגם מבוגרים שיש להם קושי עם דיבור
בנוגע לעו"ס- ניתן להמשיך לעו"ס קליני תואר שני, ואז העבודה היא די דומה לעבודה של פסיכולוג.

 

[נעה של ה ים]

יש תואר בפסיכולוגיה קלינית-חינוכית בעברית

זה משולב שם.
אני יודעת שקשה להתקבל אבל לא בגלל זה אני אוותר
ובין קלינאות תקשורת לחינוך מיוחד/נוער בסיכון- זו בדיוק ההתלבטות- לעבוד עם נוער בסיכון בפן החינוכי יותר או לעבוד בפן טיפולי ולא עם נוער בסיכון. בעבודה סוציאלית אפשר לעבוד עם נוער בסיכון בפן יותר טיפולי אבל לא בהכרח עם לקויי שמיעה.
קיצר, מסובך!

 

[oromer]

שלב שלב

תראי, לפעמים צריך לעשות שלב שלב. את יכולה בעתיד ללמוד ולהוסיף הסמכות....
אני מציעה שתבדקי מה אופי העבודה ומה את רוצה יותר...
אח"כ תוכלי להמשיך ללמוד ולעסוק בתחומים נוספים.
אם י כמה תחומים שמענינים ואופציונלים הייתי שוקלת שיקולים נוספים- כמו אפשרויות וכמו תעסוקה. למשל קלינאית תקשורת שעובדת עם ילדים- תעבוד לרוב בעיקר אחר הצהרים. לא לכולם זה מתאים. כשהיו לך ילדים בעתיד, אולי תעדיפי להיות איתם אחה"צ. יש תקופות שזה מתאים. יש תקופות שרוצים לעבוד יותר/ הרבה שעות, ויש תקופות שרוצים לעבוד בבוקר ולסיים אחרי הצהריים. זה גם שיקול למשל.שיקול נוסף יכול להיות שכדי לעבוד במשרה מלאה ייתכן ותצטרכי לעבוד בכמה מקומות.
שיקול יכול להיות שיקול של שכר.
אם כולם מעניינים אותך, ואת רואה את עצמך עוסקת בהם באותה מידה תשקלי שיקולים נוספים.
בנוגע לפסיכולוגיה- לא התכוונתי שתוותרי. אבל אולי תכיני לך תוכנית נוספת למקרה שזה חלילה לא יקרה. אני שמעתי שמישהי עברה כמה ועדות ובאחרונה לא עברה. עו"ס שעושה תואר שני עו"ס קליני יכול לטפל כמו פסיכולוג קליני. יש אולי הבדל בגישה או בתפיסה אבל יש המון נקודות השקה בינהם והטיפול יכול להראות אותו הדבר. מעבר לכך, אפשר להתחיל כעו"ס ולעשות השלמות ולהמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה. בסוף, נבחרים בודדים.

 

[FOR THE LD]

אני חושבת שאת כבר בטוחה...

"מה שהכי מעניין אותי זה עבודה עם ילדים ונוער בסיכון ועם ילדים ומבוגרים בעלי לקויות תקשורת ושמיעה"...

כדי שתוכלי לעסוק במה שאת יודעת שכבר מעניין אותך, את צריכה לרכוש את ההשכלה הרלוונטית... והכל נמצא במקום אחד: מכללת אורנים!
שלב א' - תואר ראשון+תעודת הוראה - חינוך מיוחד בדגש לקויות תקשורת ושמיעה - הבנתי ממך שזה באורנים.
שלב ב' - תואר שני - ילדים ונוער בהדרה (בסיכון) - ידוע לי שזה באורנים.
שיהיה בהצלחה!

 

[נעה של ה ים]

העניין הוא

שבאורנים לומדים חינוך, לא טיפול. אני מאוד רוצה לעבוד בפן הטיפולי ולא בהכרח בפן החינוכי.
בגלל זה אני מתלבטת בין פסיכולוגיה להפרעות בתקשורת לבין אורנים.

 

[FOR THE LD]

חינוך מיוחד הוא בראש ובראשונה טיפולי! אח"כ חותר להוראה מות'.

בכל שיעור, כל מפגש, כל סיטואציה - יש את ההיבט הטיפולי, וסביבו נסובים שאר ההיבטים. זהו הבסיס של החינוך המיוחד. כשאת מכינה מערך שיעור, כמורה בראשית דרכה שזקוקה למערך המוגדר והמובנה, ישנן מטרות לימודיות ומטרות טיפוליות. בכל שיעור שלך המטרות הטיפוליות צריכות לבוא לידי ביטוי. זהו אחד ההבדלים בין החינוך המיוחד לחינוך הרגיל.
אני גם לא הבנתי, כשכתבת שאת כן רוצה או לא רוצה (לא זוכרת בדיוק) דגש מקצועי/הדרכתי/טיפולי. לא ניתן להפריד בין כל אלה. אין כאן עניין של בחירה בכלל. כמורה לחינוך מיוחד המשמשת כמורת שילוב, מנהלת כתה (מחנכת), מנהלת מרכז למידה, רכזת תחום חינוך מיוחד בבית הספר וכו' - הטיפול שאת מעניקה לכל תלמיד כרוך בהדרכה שאת מקבלת ובהדרכה שאת נותנת לאנשי צוות אחרים ולהורים! מקצועיות והתמקצעות הן חלק בלתי נפרד מעבודתה של מורה באשר היא, כי בעצם זה שהסכמת לשמש כמורה, את מחוייבת להשתלמות בית ספרית בכל שבוע, והשתלמות חיצונית להעמקת הידע שלך בתחום התמחותך, בכל שנה. ישנם גם טיפולים פרופר שאת יושבת מול תלמיד אחד על אחד, וכל השעה מוקדשת לטיפול - בין אם שאת בחרת בנושא מראש, ובין אם התלמיד הוא שהביא את הנושא לתוך השיח. יש לך X שעות משרה, וחלקן נועדו בדיוק לשיח הפרטני-טיפולי עם התלמיד.
אני מציעה לך, לפני שאת מתלבטת, שתלמדי היטב את התחומים השונים, כלומר לחקור, לחפש מידע בנושא, לתשאל בעלי מקצוע שכבר עובדים בתחום. כי מה שאת חושבת שאת יודעת, זה לא מה שקורה בפועל, ולפחות בתחום שאני עוסקת בו, לתחושתי את לא ממש מבינה, בגדול, מה זה אומר. אם לומר לך את האמת, גם אני עדיין לומדת, חוקרת, נוברת, ובכל פעם מגלה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד.
נושא נוסף שכדאי לך להתייחס אליו הוא מה יאפשר לך להשתלב מיידית בעבודה, ומה ידרוש תואר שני, שרק לאחריו תוכלי להשתלב בעבודה.
את נמצאת במצב לא פשוט, אבל לפחות את צמצמת לעצמך את האפשרויות לתחומי הטיפול. זה לכשעצמו, צעד אחד קדימה. עכשיו את צריכה להחליט אם את רוצה תחום טיפולי נטו - כמו ללמוד כמה שנים טובות כדי להכשיר עצמך כפסיכולוגית קלינית, או לעסוק בתחום שבו הטיפול הוא חלק בלתי נפרד מהתחום.
שיהיה לך בהצלחה!

 

[נעה של ה ים]

זה בדיוק העניין

את(את בת נכון?) מדברת על מערכי שיעור, והכשרה מקצועית ועבודה כמורה, אני רוצה לעבוד עם ילדים בסקאלה הלא 'רגילה' אבל לא בטוחה שאני רוצה לעשות את זה כמורה.
&nbsp
אוף, רק יצאתי יותר מבולבלת..
&nbsp
אני רוצה לעבוד במקצוע טיפולי, אבל יש כל כך הרבה אפשרויות שזה מבלבל..

 

[FOR THE LD]

אם יש ספק, אין ספק!

את לא בטוחה שאת רוצה לעשות את זה כמורה, ולא מתאים לך כל מערכי השיעור, הישיבות - תחום דעת, צוות טיפולי, כתה, שכבה, הכנה לטיול השנתי...., ההשתלמויות בתוך בית הספר, מחוץ לבית הספר, בדיקת עבודות, מבחנים, הכנת דוחות לקראת ישיבת לא יודעת מה , טלפונים מול הורים ותלמידים, ועוד כהנה וכהנה....... וכשיוצאים כבר ל"חופש", אז יש את כל המלעיזים האלה. את אומרת לעצמך, מי צריך את זה בכלל?.... (אני לא מדברת בשם עצמי. אני שלמה עם מה שאני עושה)

אם את לא בטוחה שאת רוצה להיות מורה, כולי תקוה שלא תלכי ללמוד הוראה, כך גם לגבי אחרים, שעושים זאת מסיבות עלומות, ולא מפני שהם באמת רוצים לעסוק בתחום. החינוך זקוק לאנשים שבאמת רוצים בדבר, רוצים להעניק, לשנות עמדות, לקדם, להעצים.... (טוב, כדאי שאעצור!)

הבנתי, אין לך חשק לכל המסביב - את רוצה להתמקד בדבר עצמו - טיפול נטו, טיפול פרופר.

אם את רוצה להיות עו"ס קלינית - לפחות תוכלי לצאת לעבודה עם סיום לימודי התואר הראשון, ולהמשיך לאחר מכן (התנסות בשדה) לתואר שני, כדי להכשיר עצמך לתפקיד המיוחל.
אם את רוצה להיות פסיכולוגית קלינית - תצטרכי להמתין עד להשלמת התואר השני וכל מה שכרוך בזה כדי לקבל את הרישיון המיוחל.
לגבי לקויות שמיעה, וילדים ונוער בסיכון - גם לזה תגיעי, קודם עלייך לבחור מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה, רק לאחר מכן עם איזו אוכלוסייה לעבוד! (עו"ס קלינית בפנימייה לילדים ונוער בסיכון, לדוגמא). נדמה לי שזה צריך להיות הכיוון.

 

[נעה של ה ים]

תודה, ההחלטיות שלך בהחלט הבהירה לי כמה דברים.

למה אני בכל זאת שוקלת ללמוד באורנים? כי אפשר לשלב שם חינוך מיוחד עם לימודי חינוך בלתי פורמלי, ואז לעסוק בחינוך בצורה אחרת, לא כמורה.
עדיין, אני לא בטוחה עד כמה אני אצא מתואר כזה עם אפשרות לעבוד בעבודה טיפולית.
&nbsp
מצד שני, אני לא בטוחה שאני רוצה רק טיפולי, למשל- אני יודעת שאני לא רוצה להיות רק פסיכולוגית קלינית, אלא אולי פסיכולוגית חינוכית קלינית שזה משלב בין עבודה חינוכית לעבודה טיפולית. אותו דבר לגבי עבודה סוציאלית(קלינית או לא).
או בכלל הפרעות בתקשורת שזה גם עם חירשים כמו שאני רוצה, אבל זה רק טיפולי ולפי מה שהבנתי זו גם עבודה מאוד סטטית.
&nbsp
אני מאוד רוצה למצוא את השילוב הזה בין חינוך, שאני מאוד אוהבת ומתחברת אליו, לבין טיפול, שגם אליו אני מתחברת ומאוד רוצה לעסוק בו.
&nbsp
סליחה על השיגועים ותודה שאת ממשיכה לענות.

 

[oromer]

חינוך בלתי פורמלי

ממה שאני יודעת זה בעיקר עבודה במתנסים, תנועות נוער, מדריכים בפנימיות. בתחום כזה מחפשים ניסיון לא פחות מתעודה הרשמית- זה עד כמה שאני יודעת.

 

[FOR THE LD]

נזכרתי בעוד כמה בעלי תפקידים בתחום של ילדים ונוער בסיכון

עובדת סוציאלית לחוק נוער, קצינת חינוך בשב"ס בבתי כלא לצעירים ומתקנים סגורים ייחודיים לנערים שהדרדרו, קצינת ביקור סדיר, אחראית על מערך עובדי שיקום שכונות, חבורות רחוב/עבריינות נוער, מנהלת מתחם/בית בקהילה (מתקן חירום) לילדים ונוער בסיכון שהוצאו מבתיהם בצו בית משפט...
לא כל התפקידים שמניתי כרוכים בעבודה טיפולית כמו שאת מבינה אותה (אם אני מבינה אותך נכון), אלא שלעיתים מדובר בעבודה שיקומית, שמטרתה לעזור לחניך לסגל התנהגויות נורמטיביות, בחברה (השלמת השכלתיסוד - 10 שנות לימוד ומעלה, התנסות בתעסוקה פעם-פעמיים בשבוע, ליווי לדירת מגורים בה שוהים מס' חניכים ולומדים להתנהל בצוותא וכו'). כחלק מאותם דברים יש גם שיחות אישיות עם כל חניך, וגם מפגשי דינאמיקה קבוצתית שבמהלכם עורכים סבב בנושאים שונים, ומסייעים זה לזה במציאת פתרונות או פתרונות בדיעבד (איך הייתי, איך יכולתי, איך אנהג להבא, במי אוכל להיעזר לפני ש...), תוך מתן כלים להתמודדות עם קשיים רגשיים, התנהגותיים, בינאשיים.

 

[סטודנטית981]

גם אני הייתי שם...

את ממש מזכירה לי את ההתלבטויות שלי... לפני כך וכך שנים
בסוף החלטתי כן ללמוד באורנים וההחלטה הזאת הייתה ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיי.
אני לומדת חינוך מיוחד וחינוך חברתי קהילתי.
מה שעזר לי להחליט זה פגישה עם ראש החוג פה לחינוך מיוחד, אני מציעה לך לבדוק אפשרות אם אפשר להיפגש איתו להתייעץ.
שיהיה בהצלחה!

 

[לחיוך אין מחיר]

היי, זה טבעי ההתבלטות

איני מכירה את כלל התחומים - אך כן אוכל להעיד על מספר מהם מהיכרות אישית.
אני עו"ס במקצועי (כרגע מסיימת תואר שני

), בעבודה סוציאלית מה שרווח הוא שיש לא מעט חסרונות למקצוע וכמובן זה הנושא החשוב של השכר, יחד עם זאת זה תחום רחב שבו את יכולה להתרחב הן לחינוך מיוחד והתחום הטיפולי מאוד מחודד ובחלק מן העבודות תופס נתח ניכר.
קלינאות תקשורת - אין שם פן טיפולי, אלא מאוד הדרכתי וחינוכי, אמנם חשוב ביותר, אבל לדעתי לא לשם את מכוונת לפי מה שאני מתרשמת מההודעה שלך.
פסיכולוגיה - התחום מאוד קשה, גם כי כל התואר בעיקר המון קורסים בסטטיסטיקה , כלומר ארבע שנים והסטודנט לא רואה ולו מטופל אחד. לתואר שני מאוד קשה להתקבל וגם אם מתקבלים, ממה ששמעתי ממספר חברים, ישנו קושי מאוד גדול למצוא מקומות להתמחות. על כן לא מעט אנשים שאני מכירה שלמדו בתואר ראשון פסיכולוגיה, המשיכו להסבה בעבודה סוציאלית לתואר שני או המשיכו לתחומים אחרים בכלל.
ישנם אנשים שבתואר ראשון לומדים פסיכולוגיה ואז מוציאים תעודות בנושא פסיכותרפיה, טיפול בעזרת בעלי חיים ועוד כל אחד בתחומו, וזה אכן פותח דלת לנושא הטיפולי - אם בכל זאת פסיכולוגיה היא משאת נפשך.
חינוך לבדו ממש אינו מספק פן טיפולי, אלא יותר חינוכי-הדרכתי כאמור.

ההתבלטות שלך היא טבעית. גם אני כשהתלבטתי מה ללמוד, התלבטתי בין המון תחומים. יחד עם זאת, מציעה לך גם לבחור מה יתן לך אפשרות פרקטית לעסוק במקצוע כזה או אחר בסיום התואר וגם כמובן תראי אילו אופקים עתידיים המקצוע מאפשר לך.

בהצלחה

אירה