לא בטוחה לגבי השם.. (1)
כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה דמעות, רוצה שזה יפסיק, שיפסיק לכאוב בכל פעם שאני שומעת את שמך, שיפסיק לכאוב בכל פעם שאני משחזרת את מילותייך האחרונות. תעשי משהו שיגרום לדמעות להפסיק לזלוג אחרי כל פעם שאני קוראת את המכתב שכתבת. רוצה להוציא הכל, להתרוקן מרגש, להתכחש למגע, מנסה לכתוב אך המילים לא יוצאות כאילו להן דעה אחרת- הן רוצות להישאר בפנים, רוצות להחיות את הזיכרונות שלמען האמת כבר לא עושים לי טוב. הנה אני, בחדר, העיניים כבדות והדמעות עוד שם. קוראת שוב ושוב את המכתב, מנסה להגיע להחלטה, מנסה לגבש רעיון- כיצד להמשיך הלאה? מנסה לבחון טוב טוב את כל הדרכים, שואלת את עצמי את השאלה המרכזית מבחינתי 'מהי הדרך הכי מהירה לשכוח אותך?'. הנה אני, בחדר וחוסר שקט מסביבי, אני לבד, מריצה בראשי את השנה האחרונה. מידי לילה הייתי פונה לה' ומבקשת אהבה, מבקשת שיתן לי את הזכות להעניק למישהו אהבה ושהוא יחזיר לי את אותו הדבר. ואז, הכרתי אותך, את ההמשך אני רוצה למחוק מזיכרוני ולכן אני מדלגת ונעצרת ביום שהבנתי שיש לי משהו אלייך ובמקום להתקרב אלייך- התרחקתי, עכשיו אני משוכנעת שזה רק בגלל שפחדתי מהתגובה שלך- אף פעם לא קיבלת את עצמך, זו לא את אסור לך להיות כזאת "זה לא נורמלי" הזכרת תמיד כאילו בכדי להכריח את עצמך להאמין בזה. אחרי התרחקות ממך והתכחשויות לרגש אלייך, הכרתי מישהי. לא עבר זמן רב ונסחפתי אחרייה. היא גרמה לי לשכוח ממך. קצת מוזר, רק בשלב הזה הבנתי שזאת את שבגללה נכנסתי לקטע של בנות. כמה אירוני נכנסתי בגללך והמשכתי בלעדייך. מצאתי אושר, מצאתי את האדם אשר העניק לי כל מה שאת לא היית מסוגלת, זהו- עכשיו את רק זיכרון מתוק, אומנם זיכרון מאהבה נכזבת אבל אהבה.
כל כך הרבה כאב, כל כך הרבה דמעות, רוצה שזה יפסיק, שיפסיק לכאוב בכל פעם שאני שומעת את שמך, שיפסיק לכאוב בכל פעם שאני משחזרת את מילותייך האחרונות. תעשי משהו שיגרום לדמעות להפסיק לזלוג אחרי כל פעם שאני קוראת את המכתב שכתבת. רוצה להוציא הכל, להתרוקן מרגש, להתכחש למגע, מנסה לכתוב אך המילים לא יוצאות כאילו להן דעה אחרת- הן רוצות להישאר בפנים, רוצות להחיות את הזיכרונות שלמען האמת כבר לא עושים לי טוב. הנה אני, בחדר, העיניים כבדות והדמעות עוד שם. קוראת שוב ושוב את המכתב, מנסה להגיע להחלטה, מנסה לגבש רעיון- כיצד להמשיך הלאה? מנסה לבחון טוב טוב את כל הדרכים, שואלת את עצמי את השאלה המרכזית מבחינתי 'מהי הדרך הכי מהירה לשכוח אותך?'. הנה אני, בחדר וחוסר שקט מסביבי, אני לבד, מריצה בראשי את השנה האחרונה. מידי לילה הייתי פונה לה' ומבקשת אהבה, מבקשת שיתן לי את הזכות להעניק למישהו אהבה ושהוא יחזיר לי את אותו הדבר. ואז, הכרתי אותך, את ההמשך אני רוצה למחוק מזיכרוני ולכן אני מדלגת ונעצרת ביום שהבנתי שיש לי משהו אלייך ובמקום להתקרב אלייך- התרחקתי, עכשיו אני משוכנעת שזה רק בגלל שפחדתי מהתגובה שלך- אף פעם לא קיבלת את עצמך, זו לא את אסור לך להיות כזאת "זה לא נורמלי" הזכרת תמיד כאילו בכדי להכריח את עצמך להאמין בזה. אחרי התרחקות ממך והתכחשויות לרגש אלייך, הכרתי מישהי. לא עבר זמן רב ונסחפתי אחרייה. היא גרמה לי לשכוח ממך. קצת מוזר, רק בשלב הזה הבנתי שזאת את שבגללה נכנסתי לקטע של בנות. כמה אירוני נכנסתי בגללך והמשכתי בלעדייך. מצאתי אושר, מצאתי את האדם אשר העניק לי כל מה שאת לא היית מסוגלת, זהו- עכשיו את רק זיכרון מתוק, אומנם זיכרון מאהבה נכזבת אבל אהבה.