לארז!
משום מה לא הצלחתי להגיב באנדר גימל על מה שכתבת על באסי אז אני אעשה זאת על דפי הפורום הזה. הסכנתי עם מה שכתבת שם ורק עצה אחת יש לי לייעץ לך- אל תנסה להבין את הראש שלה. כהרגלי לנתח דברים,(כל אחד והפאקים שלו), ניסיתי באמת להבין מה עובר אצל באסי בראש ומה לא בסדר איתה. (כי הרי ברור שמשהו שם לא תקין). בעודי מנסה למצוא הגיון גיליתי שזה פשוט בזבוז זמן. לא מצאתי שום הגיון וגם לא אמצא עוד מליון שנה. למעשה,הגעתי למצב בו אני מרחמת על היצור הצעקני שעומד מולי עם המקרופון,תוך כדי שהוא מנסה לספק לעצמו צורך כפייתי וגחמתי,בלתי מוסבר ובלתי נשלט, להרגיש עליונות כלפי אנשים הקטנים ממנו ב30 שנה... אפילו התחלתי לחשוב 'האם יש סיבה למה היא כזאת?' (אולי איזושהיא טראומת ילדות, בעלה מכה אותה,לא יודעת..) בקיצור ארז, אל תנסה למצוא הגיון בחוסר הגיון. מה שאפשר לעשות זה להבין אותה, בסה"כ יש לה עבודה די משעממת (20 שנה היא מלמדת אותו דבר ועוד מקצוע כל כך משעמם..) והיא מנסה להפיק מזה משהו כדי שיהיה לה מעניין. (אולי החלום שלה היה להיות מפקדת בצבא ועכשיו היא מנסה להגשים אותו,אי אפשר לדעת). אז ארז וכולם, הבה נפסיק להתייחס לבאסי ולתת לה את תשומת הלב שהיא כל כך משתוקקת לה. בואו נזכור שהיא בסך הכל אישה שנדפקו לה קצת החיים, וגם ככה עוד שנה לא נראה אותה יותר לעולם (אלא אם כן זה יהיה בטעות במסדרון-אמאל'ה..). אל תשכחו שב2 ביוני אנחנו (רובנו) מסיימים עם מתמטיקה לנצח (או עם באסי לנצח לפחות) אנחנו נמשיך ונבנה לנו את החיים שלנו, והיא לצערה תישאר עם חייה שלה.. אני חושבת שיום אחד היא תסתכל אחורה ותחשוב שזה לא הכי עזר לה בחיים להשפיל תלמידים, ושחבל שהיא בזבזה על זה כ"כ הרבה אנרגיה בזמן שהיתה יכולה לעשות משהו שישפר לה אותם. ואנחנו? אנחנו פשוט נסתכל אחרוה ונצחק על אותה מורה צפצפנית שעשתה הרבה הרבה רעש וצלצולים בכדי לדרוש מעט תשומת לב מילדים בני 17..
משום מה לא הצלחתי להגיב באנדר גימל על מה שכתבת על באסי אז אני אעשה זאת על דפי הפורום הזה. הסכנתי עם מה שכתבת שם ורק עצה אחת יש לי לייעץ לך- אל תנסה להבין את הראש שלה. כהרגלי לנתח דברים,(כל אחד והפאקים שלו), ניסיתי באמת להבין מה עובר אצל באסי בראש ומה לא בסדר איתה. (כי הרי ברור שמשהו שם לא תקין). בעודי מנסה למצוא הגיון גיליתי שזה פשוט בזבוז זמן. לא מצאתי שום הגיון וגם לא אמצא עוד מליון שנה. למעשה,הגעתי למצב בו אני מרחמת על היצור הצעקני שעומד מולי עם המקרופון,תוך כדי שהוא מנסה לספק לעצמו צורך כפייתי וגחמתי,בלתי מוסבר ובלתי נשלט, להרגיש עליונות כלפי אנשים הקטנים ממנו ב30 שנה... אפילו התחלתי לחשוב 'האם יש סיבה למה היא כזאת?' (אולי איזושהיא טראומת ילדות, בעלה מכה אותה,לא יודעת..) בקיצור ארז, אל תנסה למצוא הגיון בחוסר הגיון. מה שאפשר לעשות זה להבין אותה, בסה"כ יש לה עבודה די משעממת (20 שנה היא מלמדת אותו דבר ועוד מקצוע כל כך משעמם..) והיא מנסה להפיק מזה משהו כדי שיהיה לה מעניין. (אולי החלום שלה היה להיות מפקדת בצבא ועכשיו היא מנסה להגשים אותו,אי אפשר לדעת). אז ארז וכולם, הבה נפסיק להתייחס לבאסי ולתת לה את תשומת הלב שהיא כל כך משתוקקת לה. בואו נזכור שהיא בסך הכל אישה שנדפקו לה קצת החיים, וגם ככה עוד שנה לא נראה אותה יותר לעולם (אלא אם כן זה יהיה בטעות במסדרון-אמאל'ה..). אל תשכחו שב2 ביוני אנחנו (רובנו) מסיימים עם מתמטיקה לנצח (או עם באסי לנצח לפחות) אנחנו נמשיך ונבנה לנו את החיים שלנו, והיא לצערה תישאר עם חייה שלה.. אני חושבת שיום אחד היא תסתכל אחורה ותחשוב שזה לא הכי עזר לה בחיים להשפיל תלמידים, ושחבל שהיא בזבזה על זה כ"כ הרבה אנרגיה בזמן שהיתה יכולה לעשות משהו שישפר לה אותם. ואנחנו? אנחנו פשוט נסתכל אחרוה ונצחק על אותה מורה צפצפנית שעשתה הרבה הרבה רעש וצלצולים בכדי לדרוש מעט תשומת לב מילדים בני 17..
