לאן נעלמה השנה?

  • פותח הנושא jeb
  • פורסם בתאריך

jeb

New member
לאן נעלמה השנה?../images/Emo4.gif

אני מנסה להזכר ולשחזר מה היה לי השנה, ולא מצליח. אני זוכר שחודשיים מהשנה הזו הייתי במילואים. חודשיים נוספים בקורס פסיכומטרי. שמונה החודשים האחרים פשוט לא נרשמו בזכרון (או נרשמו ונמחקו מיד). עד שלושה חודשים לפני השחרור, היה לי ברור מה הולך להיות. הנה אני משתחרר וחוזר לעבודה מלפני הצבא - עבודה שמאד אהבתי ומאד התאימה לי. פתאום, כרעם ביום בהיר, מודיעים לי - היה מיזוג, השתנה הסידור, לא צריך אותך. כל התוכניות שנערכו בקפידה קרסו בבת אחת. אוקיי, מה עכשיו? קיבלתי הזמנה לקורס מחשבים. אמרו לי - הנה קורס זריז, ואתה עובד בהיי-טק. עובד שנה שנתיים, עושה הרבה כסף, ואז מה שאתה רוצה - טיול, תואר וכו´. באמצע הקורס בא המשבר בהיי טק. סיימתי את הקורס, ואין עבודה. מה עכשיו? מסיבות שונות הוחלט לא להתעקב, ולהמשיך מיד לתואר. אבל בגלל תאריך סיום הקורס, והצורך לשפר כמה ציונים, זה נאלץ לחכות למועד הבא. וכך, את השנה הזו, בעצם העברתי בציפייה. מעין תקופת ביניים. כל הזמן מחכה שיגיע השלב הבא, שיקרה משהו (אבל לא יודע מה בעצם). תקופה הזוייה, לא לגמרי מחובר למה שקורה מסביב. כל הזמן מרגיש שהזמן נוזל בין האצבעות. גם אם כבר מתכנן לעשות משהו, עכשיו עסוק, עכשיו עייף, ובלי לשים לב נגמר השבוע. רק העייפות מצטברת. עיפות מהמצב, מהעבודה, מהאנשים מסביב וכו´. אני חייב חופש, שינוי אווירה, לנקות את הראש. אבל לא יודע מה, לא יודע לאן, לא יודע עם מי. בינתיים זה כל הזמן מתעקב ונדחה, ותיכף מתחילים הלימודים, ואז אני כבר לא יודע מה יהיה. לא יודע אם אני מחפש עצות, או פתרונות, או תמיכה, או סתם להוציא החוצה, אבל הנה זה יצא. בכל מקרה שנה טובה לכולם
 

Dor K

New member
שמע

למה לדבר על זה, כשאפשר לעשות את זה? אם אין לך בעיה כלכלית, תתקשר עכשיו לאיזה משרד נסיעות, ותצא לחופשה. עכשיו. אל תגיד "מחר אני אעשה". תנסה לשאול חברים. יכול להיות שאנשים שלא חשבת שיסכימו פתאום הרעיון ימצא חן בעיניהם, וירצו לנסוע איתך. קח אח או אחות. סע לבד אפילו. פוגשים אנשים, אני בטוח שלא תישאר לבד. כפי שאמרת הלימודים תכף יתחילו, ואז באמת לא תוכל לנסוע, אז למה לבזבז זמן יקר? גם אם אתה עייף, אתה תהנה מזה בסופו של דבר וזה שווה את זה, אז תעשה טיפה מאמץ, צא לאיזו חופשה, יהיה לך קצת זמן לחשוב על החיים שלך ולנקות את הראש, לחשוב מה אתה באמת רוצה לעשות, ואז תחזור להתמודד עם הבעיות שלך. אני בטוח שזה יעזור במשהו. זה לא יפטור את המצב ויעשה לך חיים מאושרים בלי בעיות, אבל זה יתן לך פרספקטיבה אחרת על החיים שלך ועל שאיפותיך.
 
השנה נעלמה? איפה 10 השנים האחרונות?

כמה אפשר לרוץ בין התנקשות להתנקשות, ממטוס למטוס בדרך לעוד יעד עלום שם, למשימה שסופה יהיה עלום-פרסום, לחזרה לבית הלום-הבלגאן... הכל חוזר על עצמו, אינך מספיק לנשום ולחשוב על מי שהרגת היום, וכבר עולה השחר על היום החדש. ומבלי שאתה שם לב, אתה כבר נשוי, עם ילדים, עם ארוחות חג, (עכשיו גרוש ונשוי בשנית) עם הפנסיה שמתקרבת והפרוסטטה המידלדלת. ומה בכלל הספקת? לדלל את אוכלוסיית הגלובוס בכמה מאות אנשים? ג´ב יקירי, עייפות החומר היא דבר שאין לזלזל בו. עייפות הנפש היא חמורה בהרבה. לעומת זאת, ממה שאתה מספר, בסופו של דבר מדובר בהרבה התחלות שטרם מומשו, בתקופת המתנה שטומנת בחובה (מעצם הגדרתה) יציאה והמשך הלאה, והבה לא נשכח: בחור צעיר אתה וכל ימיך לפניך (עד גיל 30, ראה מצבו של דנץ נכון להיום), ואתה יכול להתיחס אליה כאל "חופש" זמני שניתן לך מהמירוץ המטורף של החיים. אני משוכנעת שלכשתתביית על הכוון הרצוי, והכוון הרצוי יסכים להתביית אליך, תשכח את התקופה הזאת, ואולי אף תתגעגע אליה במסתרי ליבך. תהנה מזה כל עוד אתה יכול, לא יזיק להפסיק לחשוש מהעתיד וללכת לקראתו באיטיות-משהו, וכמובן שחופשה אקזוטית בקריביים היא הפתרון המומלץ בסוף הודעה זו. סוף הודעה זו.
 
למעלה