לאן נעלמה הקדושה?

[יעל עיני]

לאן נעלמה הקדושה?

כשהייתי קטנה, בית כנסת עבורי היה מקום עם אנרגיה מסויימת, שאהבתי לבוא אליה. אף על פי שרוב ילדותי ונעורי עברו עלי בקיבוץ חילוני למהדרין, אהבתי ללכת לבית כנסת. הייתי הולכת לתפילות יום כיפור ונהנית. אפילו עליתי לתורה בגיל 13, כי עבורי זה היה חלום שרציתי להגשים. בקיצור- היה שם משהו במעטפת של הדת/אמונה.... בשנים האחרונות, אני מוצאת את עצמי מגיעה (לעיתים מאוד רחוקות) לבית כנסת, והנה אין כלום. המילים לא אומרות לי כלום, ולפעמים אף מכעיסות אותי. לא חשה רוח קודש באווירה, כלום. זה מאוד חבל לי, כי הייתי מאוד רוצה להנחיל לילדים שלי את האהבה הזו למסורת (לא לדת) שאני גדלתי על ברכיה, אבל אם אני לא חשה אותה איך אוכל להעבירה הלאה? מוכר? יש הסבר? מה דעתכם?

 

[עזר כנגדו]

הקדושה נחלשה כי דורסים אותה ...

יש תדרים שבאים לקצר ולהרוס את כל נושא הקדושה. זה באוויר וזה מתגבר. ככל שאדם יהיה נפוח יותר בעצמו ויחשוב שהוא אלוהים בעצמו כך הקדושה תחלש.רוח הקודש נכנסת רק באדם שהוא עניו ולא גאוותן ומתנשא. לצערי התופעה מתרחבת ואין לי תשובה לתת אלא רק להתחזק ולהאמין בקב"ה שהכל לטובה. אני גם חווה את מה שחווית והתופעה תמיד תצוץ. דווקא בימים הכי חזקים רוחנית לישראל יהיה מי שיגרום לקצר ולהחלשה. נותר רק להאמין באמונה שלמה ולהתחזק עזר כנגדו

 

[גילי פרי]

אהלן יעלי../images/Emo24.gif

המקום שיחיד שעדיין עושה לי את זה, זו ירושליים.. איכשהו כשאני נוסעת לירושלים, עוד בטרם אני מגיעה למחוז חפצי קורה לי משהו, לא שאני יכולה להסביר או לתאר במילים, פשוט עובר בי איזה תדר אחר, ממלא את כולי... את קוראת לזה קדושה.. אני לא יודעת איך לקרוא לזה. מקומות אחרים ש"לוקחים אותי למקום אחר" או תדר אחר, הם מרחבים פתוחים של הטבע. יממלח, הערבה, המקומות שנדמים בתוליים וטהורים שיד אדם עוד לא הגיעה אליהם... אולי פה נעוצה ההיעלמות של מה שחשתי פעם בתוך בית כנסת, למדנו לחשוב, לראות, להקשיב, והבנתי, לפחות אני, שלא כל מה שמוצג ומוקרן החוצה - אמיתי... יש תחושה של זיוף בבית כנסת, לפחות לי מה שלא היה פעם... האמת שלי שונה מהאמת שהייתה בי בעבר. גם ובעיקר לגבי הדת והמסורת. האלוהים קיבל נפח ומימדים אחרים לגמרי מזה שלמדנו עליו בבית ספר, גיליתי את האהבה אולי.. והטקסטים כעת נראים לי אחרת.... לא יודעת... זו אני.. ואשמח לקרוא עוד חברים..

יומטוב לנו

 

[יעל עיני]

חושבת בדיוק כמוך...

ועדיין, מתבאסת, כי הייתי רוצה שבית הכנסת (הקונסרבטיבי כמובן...) ייעשה לילד שלי, את מה שזה עשה לי. אני מאמינה, שאיפשהו, משם התחלתי. אבל כנראה שנועדתי להנחיל לבן שלי דברים אחרים... ואולי אובדן התמימות הוא רק שלי, והוא בעיני ילד רק ראה אתמול המוני אנשים ושופר גדול מאוד (יותר גדול ממה שיש לאבא בבית

) ואולי זה מספיק...

 

[גילי פרי]

כן, יש לנו משומה את הנטיה../images/Emo192.gif

לרצות להעביר לילדים שלנו את מה שעשה לנו טוב, את "הסרטים שלנו", כשאנו בעצם שוכחים שלהם יש סרט משלהם לחיות.. לא יודעת אם זה "רע" או "טוב", מתייחסת לזה כעובדה, לפחות לגבי... עד שיום אחד באה הבת שלי ואמרה לי: "את עשית מה שנראה לך נכון, תרשי לי לטעות גם, ללמוד, לגלות לבד..." אחרי המילים הללו ידעתי שזה שלה, פשוט שלה עם כל הצער שחשתי.. הייתי בטוחה ש"אני צודקת"... עד שנפל האסימון

אחלה יום לנו

 

[דגנית]

גילי.. מכירה את התחושה הזו..

כאשר הייתי ילדה העלייה לירושלים.. היתה וואוו.. תחושה של אנרגיה, וקדושה.. היה משהו באויר. היום.. כשאני יוצאת מירושלים.. לאט לאט ככל שמתרחקים לכיוון המדבר אני מרגישה את הנשימה שלי חוזרת למצב הטבעי את הרוגע.. נושמת את המדבר. סל הכבדות שיורד ממני.. אי שם באיזור יריחו מחכה.. לי.. בחזרה.. משהו אבד בתחושה. אולי כי גדלתי. ולגבי קדושה.. אולי במקום בו התפילה היא באמת אמיתית מהלב אם יש כזה.. שם באמת נרגיש את הקדושה של המקום. קדושה של מעל 1500 איש בתפילה של ליל הסדר בקטמנדו, ואי אפשר להסביר את זה.. ואגב, מתבלטת איך לכתוב אבל הרגשתי וחשתי קדושת מקום גם במקדשים ובתפילות בהודו.. נראה שכאשר התפילה היא פנימית אמיתית.. גם אם היא לא שלי ישירות.. יש אנרגיה קדושה. (מקווה שהובנתי)

 

[mbar30]

פעם, כשיצאתי עם ירושלמי

היית עולה את הקסטל והבטן היתה מתרוננת הריח האויר (אולי גם ההתרגשות לראות את החבר דאז.... הימים היו לפני פרוץ אינתיפדת אל אקצה. עד שנסעתי דרך חברו ן וזרקו עלינו לבנה שפצעה את החייל שישב קדימה. מאז עליתי ירושליימה כמה פעמים והדרך כבדה והתארכה וגרמה לליאות. היום הדרך סלולה טוב יותר, אבל האויר כבר איננו אותו אויר ההתרגשות והרגשת הקדושה אינה כמו אז כדי להרגיש את הקדושה צריך להכנס לכותל ושם רומסים את שארית האהבה כל הרוכלים הקרצייתיים או כל אלה שחושבים שהוא נחלתם הבלעדית וחוסמים את הכותל בגופם. תנו לי רק לגעת באבן

פעם הייתי עם חברה שלי במנהרת הכותל במקום הקדוש ביותר עצר המלווה (בחור נחמד מאוד) וסיפר כי המקום הוא שריד למעבר המדרגות המוביל אל היכל המקדש. שם נדרתי נדר , שם התפללתי בכל כוחי ומאודי והיום אני מבינה שלא צריך להיות במקום קדוש אפשר גם בבית רק להתכוון חזק חזק ולהבין שהבורא לא זקוק לבתי כנסיות ולמקדשי רוח הוא צריך שנאהב את עצמנו ובכך נאהב אותו כי הוא כל אחד ואחד מאיתנו

 

[דגנית]

יו.. קראתי את מה שכתבת ונזכרתי

שפעם הייתי עם חברה שלי במנהרות הכותל וזה היה מדהים!

האמת שזו באמת היתה חוויה מדהימה. שנים אחר כך לא חזרתי לתוך הכותל, עד לפני כמה חודשים.. אז עשינו סיבוב קצר בכותל, וטיילנו בעיר העתיקה, היה מפחיד וכייף בו זמנית. האמת שהזכיר לי קצת שווקים במקומות רחוקים.

 

[mbar30]

אני מזכירה לך נשכחות אההה

זו היתה חוויה אמיתית

 

[דגנית]

../images/Emo25.gif../images/Emo23.gif../images/Emo24.gif

 

[חואן פדרו]

איזה מילים יפות!!

וגם רובן אמת נראה לי, למרות שאצל הבנים, המצב שונה לדעתי. אצלנו, יש טעם בבתי כנסיות(וגם לנשים מסויימות), אבל בכוונה אני עושה הפרדה, אצלכן ההתחברות היא יותר טבעית וחזקה, על כך קנאתי פעמים רבות. נ.ב. בוודאי שהיתה אנרגיה חזקיה, בתפילה על מעבר המדרגות לבית המקדש, נתת לי רעיון, תודה.

 

[mbar30]

אחלה - בכייף.

שמתי לב שיש מעט נשים בע. נשים והרבה גברים כנראה שאנחנו תמיד מחוברות ומדברות עם אמא אדמה לגברים יש את הצורך להתכנס יחד ולהתפלל. יכול להיות שבגלל זה מצווים הגברים ולא הנשים ליותר מצוות

 

[ספרדיה טהורה]

העלמות הקדושה העלימה את ריחות החג

לצערי זו התחושה המתפשטת בישראל משנה לשנה ניכרת יותר ויותר ירידה בהתלהבות והכנות החג אצל בני נוער ,ילדים ובוגרים וחבל שריח החבוש עם הציפורן הולך ומתפוגג

 

[חואן פדרו]

זה גם מה שאני הבנתי בערך

באופן כללי, ומוזמן לתקן ולהוסיף מי שיודע עוד בעניין, הבנתי שהיצר הרע שלנו גדול יותר...לראיה כל המלחמות וההרס שיש בעולם, לצערי הרוב מעשי גברים. למרות שכבר יצא לי להתפלל לבד(לא מסידור), והיתה לזה תחושה חזקה ומיוחדת.

 

[חואן פדרו]

מוזר...אצלי זה הפוך

גם אני גדלתי בבית חילוני למהדרין ובכ"ז עשיתי בר מצווה וראיתי יום כיפור בבית כנסת, רק שאז, המילים לא אמרו לי כלום, לא הרגשתי כלום וזה סתם היה נראה לי נחמד כמו טיול או משחק... אני חושב שזה יכול היה להמשיך ככה לולא פתחתי יום אחד את ספר התנך סתם ככה והתחלתי לקרוא אותו... משם התחלתי לחפש פירושים במקורות שונים ובכלל לחקור את טעמה ואופיה של המסורת באופן עצמאי. והנה באה והופיעה לה הקדושה...מתנגנת מבין המילים, מבצבצת מבין האותיות. זה במיוחד חבל שיש מילים שמכעיסות אותך, שווה לחקור אותן ולבדוק למה זה כך... יכול לתת לך דוגמא אישית, כשהרגיזה אותי אחת הברכות שהגברים מברכים כל בוקר: "שלא עשני אשה", ואני מתכוון ממש הרגיזה אותי...אז החלטתי להציק לא לאיזה חרדי סתם, כי אם לרב שנחשב מאד רציני. אפשר להגיד שקיבלתי תשובה טובה. דוגמא אחרת ופחות קשורה, ידידה שלי התמחתה ברייקי ועקב כך לא נתנו לה להשתתף בויפסאנה בדרום הארץ. כשניסיתי לתחקר את האחראי שם בעניין(כן אני קוץ לפעמים), קיבלתי תשובה טובה, רק שבעיקבותיה, אני כנראה לא אזכה לעשות ויפסאנה... לכל דת או דרך חיים יש סיבות וטעמים, צריך לחקור בשביל להבין, זה לא בא לבד.