רינתוש היחידה
New member
לאן נעלמה האהבה?
את השבוע מילאתי בהרבה סידורים,עבודה,פגישות,קניות, להרגיש כמה שפחות את הכאב, אפילו הפסקתי להזריק את הזריקות לא יכולה לספוג עוד כאב. זה לא ממש עזר, הכאב פלש על כל חלקי גופי ומסרב בתוקף לעזוב, בחוץ בוער מחום,ואני בוערת מבפנים. השיחות שלנו קשות, מפלחות את לבי, איך יתכן, אפרוח שלי, שאהבתינו נדחקה אל הפינה?, איך קרה שמאבקי כח כבשו את הקשר שלנו בסערה? את קרה, את מרוחקת, ואני בטח תרמתי את חלקי למערכת. מחר יום שישי היום האהוב עלי ביותר, תמיד סביב הכנות אליך, לקראתך,ולא רמזת אפילו לא בין השורות, מה הולך לקרות בסוף השבוע. באמצע השבוע דחיתי את בואך אלי, לא יודעת מה קורה לנו, לאן נעלמה אותה אהבה, אותן עוצמות, שבחיים לא חוית לפניי, לימדתי אותך מהי אהבה, לימדתי אותך להרגיש, להביע, "אני נכה ריגשית" אמרת, ואני שקמתי אותך, אני לימדתי אותך להתמסר עד הסוף, ושקעת בתוכי בין שתי שדיי, "כמה רך ונעים לי כאן" ועינייך מתגלגלות מאושר שלא ידעת כמותו, עד כי לא רואים את האישונים, רק לבן, "די,כבר את מפחידה אותי מכשפה".והתגלגלנו מצחוק, ואת מתרכבלת בתוכי,שוקעת בתוך גופי, רגליים ידיים שדיים עיסה שלמה של חום ואהבה, "כל זה שלי?" את שואלת "שלך ורק שלך, הגוף,הלב, הנשמה כל כולי שלך","אני לא שמנה לך מדי?" אני שואלת, "את שופעת, את רכה את נעימה,". לאן זה נעלם אהובתי, אני רואה איך הקשר שלנו מידרדר עד פי התהום, ואינני יכולה לעצור אותו. נזכרת איך בלילות את ניצמדת אליי מאחור, הבל פיך מרוח על גבי, נשימותייך בעורפי, ואת ניצמדת חזק, אוחזת לי בשד, וככה את נירדמת הכי טוב, כמו אפרוח קטן ומתוק, ואני לא יכולה לזוז כדי לא להעיר אותך, מצידי השני הקיר הקר,ולצידך חצי מיטה ריקה,"בחיים לא קרה לי שעברתי את הרבע שלי, את אומרת בבוקר",כשאני כבר כמעט בחדר השינה של השכנים. "לא יודעת,את מושכת אותי, לא יכולה לא לגעת בך", אז תגעי בי אהובתי,צמאה למגע ידייך,צמאה לגופך החטוב, צמאה לגעת באושר בחיקך, לעינייך הרכות, לא יכולה להגיד לך כמה אני זקוקה לך, בואי נפסיק לריב, לא יכולה להוריד מכבודי, לא יכולה לאפשר לך להכתיב לי, גם אני משחקת משחקי אגו מן הסתם, אני יודעת,חייבת להרגיש רצויה בתוך חייך העמוסים, חייבת להרגיש שוב נחשקת, נאהבת. עוד שיחה קצרה שלך, את בדרך הביתה מעוד יום עמוס וגדוש,לא יכולה להעמיס עליך יותר.שותקת, כואבת...... מקשיבה לתלאות יומך....לא יתכן שזה נגמר...6 שנים כל כך הרבה דברים...ואת ממשיכה לספר פרטים טכניים..לא ממוקדת לא מבינה, לא מרגישה שאני כבר לא קשובה,שומעת רק כל אחד מעמקי ליבי: תעצרי אותה אהובתי, אל תתני לה להידרדר, לא בטוחה שתהיה דרך חזרה, אם אהבה כזו תיגמר,היש אהבה בעולם?.... .
את השבוע מילאתי בהרבה סידורים,עבודה,פגישות,קניות, להרגיש כמה שפחות את הכאב, אפילו הפסקתי להזריק את הזריקות לא יכולה לספוג עוד כאב. זה לא ממש עזר, הכאב פלש על כל חלקי גופי ומסרב בתוקף לעזוב, בחוץ בוער מחום,ואני בוערת מבפנים. השיחות שלנו קשות, מפלחות את לבי, איך יתכן, אפרוח שלי, שאהבתינו נדחקה אל הפינה?, איך קרה שמאבקי כח כבשו את הקשר שלנו בסערה? את קרה, את מרוחקת, ואני בטח תרמתי את חלקי למערכת. מחר יום שישי היום האהוב עלי ביותר, תמיד סביב הכנות אליך, לקראתך,ולא רמזת אפילו לא בין השורות, מה הולך לקרות בסוף השבוע. באמצע השבוע דחיתי את בואך אלי, לא יודעת מה קורה לנו, לאן נעלמה אותה אהבה, אותן עוצמות, שבחיים לא חוית לפניי, לימדתי אותך מהי אהבה, לימדתי אותך להרגיש, להביע, "אני נכה ריגשית" אמרת, ואני שקמתי אותך, אני לימדתי אותך להתמסר עד הסוף, ושקעת בתוכי בין שתי שדיי, "כמה רך ונעים לי כאן" ועינייך מתגלגלות מאושר שלא ידעת כמותו, עד כי לא רואים את האישונים, רק לבן, "די,כבר את מפחידה אותי מכשפה".והתגלגלנו מצחוק, ואת מתרכבלת בתוכי,שוקעת בתוך גופי, רגליים ידיים שדיים עיסה שלמה של חום ואהבה, "כל זה שלי?" את שואלת "שלך ורק שלך, הגוף,הלב, הנשמה כל כולי שלך","אני לא שמנה לך מדי?" אני שואלת, "את שופעת, את רכה את נעימה,". לאן זה נעלם אהובתי, אני רואה איך הקשר שלנו מידרדר עד פי התהום, ואינני יכולה לעצור אותו. נזכרת איך בלילות את ניצמדת אליי מאחור, הבל פיך מרוח על גבי, נשימותייך בעורפי, ואת ניצמדת חזק, אוחזת לי בשד, וככה את נירדמת הכי טוב, כמו אפרוח קטן ומתוק, ואני לא יכולה לזוז כדי לא להעיר אותך, מצידי השני הקיר הקר,ולצידך חצי מיטה ריקה,"בחיים לא קרה לי שעברתי את הרבע שלי, את אומרת בבוקר",כשאני כבר כמעט בחדר השינה של השכנים. "לא יודעת,את מושכת אותי, לא יכולה לא לגעת בך", אז תגעי בי אהובתי,צמאה למגע ידייך,צמאה לגופך החטוב, צמאה לגעת באושר בחיקך, לעינייך הרכות, לא יכולה להגיד לך כמה אני זקוקה לך, בואי נפסיק לריב, לא יכולה להוריד מכבודי, לא יכולה לאפשר לך להכתיב לי, גם אני משחקת משחקי אגו מן הסתם, אני יודעת,חייבת להרגיש רצויה בתוך חייך העמוסים, חייבת להרגיש שוב נחשקת, נאהבת. עוד שיחה קצרה שלך, את בדרך הביתה מעוד יום עמוס וגדוש,לא יכולה להעמיס עליך יותר.שותקת, כואבת...... מקשיבה לתלאות יומך....לא יתכן שזה נגמר...6 שנים כל כך הרבה דברים...ואת ממשיכה לספר פרטים טכניים..לא ממוקדת לא מבינה, לא מרגישה שאני כבר לא קשובה,שומעת רק כל אחד מעמקי ליבי: תעצרי אותה אהובתי, אל תתני לה להידרדר, לא בטוחה שתהיה דרך חזרה, אם אהבה כזו תיגמר,היש אהבה בעולם?.... .