לאן ואיך ממשיכים מכאן?

לאן ואיך ממשיכים מכאן?

שלום לנוכחים. מתנצל מראש אם הכתיבה לא תהיה רהוטה, הדבר גם כך קשה לי.

אני בסוף שנות ה- 30, נשוי מזה 15 שנה ואב לשלושה. לפני כמה זמן התחוור לי כי אישתי מנהלת מזה זמן התכתבות עם גבר אחר שהכירה דרך הפייסבוק.
המצב נכון להיום הוא שההתכתבות ממשיכה וכיום אני גם מודע לתוכנה (היא אינה יודעת על כך). נוסף על כך ידועה לי זהותו של השותף להתכתבות וממה שהבנתי עד כה, הוא יזם את כל זה.

לא פתחתי זאת מולה כי אינני יודע אם זה הדבר הנכון לעשות. כל העסק מדיר שינה מעיניי וכמובן שלא תורם למצב הרוח, בלשון המעטה.

מה עושים עכשיו? איך מתמודדים? ומה לגבי אותו שותף? האם להראות לו שאני יודע?

מקווה שהגעתי למקום הנכון וגם אם לא, הייתי חייב לפרוק.
 

ויקה1222

New member
אני הייתי פותחת הכל,

קשה לי באופן אישי לחיות עם בטן מלאה. יגידו לך פה שזה לא סיפור ויביאו דוגמאות (ואולי גם יאשימו אותך שאתה פתחת התכתבות לא שלך וקראת). אני די שמרנית בקטע הזה.
אם אגלה שבעלי מתכתב עם מישהי בפייסבוק ומסתיר את זה ממני ׁ(שזו הבעיה העיקרית), אפוצץ הכל די מיד, אני מתקשה לחיות בצורה אחרת. אולי אשתכנע מההסבר, אולי (כנראה ש) לא אבל אי אפשר לחיות בכזו מצוקה ולהעמיד פנים. מה שכן, אתה צריך להיות מוכן לכל תוצאה גם טובה וגם רעה.
 
כמעט

עשיתי את זה. לא יודע למה החלטתי לנסות לנשום עמוק ולא לעשות את הצעד הזה מיד. בדיעבד, אני יודע היום יותר ממה שידעתי אז כשרק גיליתי.
 

נומלה

New member
רגע רגע לפני שאתה רץ לפתוח הכל

כדאי שתשאל את עצמך האם אצלך הכל הכל פתוח מול אשתך?
מה בדיוק מטריד אותך (שוב בהנחה שלא מדובר בבגידה)?
האם היא זכאית לפינה פרטית (בתנאי כמובן שלא מוחלפים תכנים אירוטיים, שאז זה כבר משהו אחר)?
כשכל התשובות יהיו בידך, אז תחליט אם לפתוח או לא. לא פועלים מהבטן. זה היועץ הכי רע.
 
לגבי עצמי

התשובה היא כן וגם אם יש משהו שלא, הרי זה לא משהו שיכול להיחשב בשום צורה הפרה של אמון כזו או אחרת.
לגביה, מדובר בהתכתבות שהיא גם אירוטית/מינית מאוד, כך שלדעתי זו בגידה לכל דבר.

אין לי בעיה שתהיה לה פינה פרטית. תמיד היתה לה פרטיות בדיוק כפי שלי. אבל אני חושב שזה כבר מעבר ועובדה שזה משהו שהיא מסתירה.
ועוד משהו... אני יודע בוודאות שחלק מהדברים שהוא סיפר לה הם שקרים (כנראה מתוך ניסיון לשווק את עצמו טוב יותר). היא לא יודעת זאת, עדיין. השאלה מה אני עושה מכאן ואילך.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
עצתי (האובייקטיבית
) לך תפרנס מטפל/ת זוגי/ת

ברור שיש כל מיני מסלולי פעולה שונים.
אפשר לפתוח הכל, לצרוח ולהתעצבן ולשים אולטימטום.
אפשר סתם לפתוח ולקוות לטוב.
אפשר לעשות כל מיני הבה-נתחכמה.
ואפשר לא לעשות כלום.

המציאות היא מורכבת. אין שום דרך לדעת איזו תוצאה תביא כל תגובה.
זה תלוי באופי שלה.
זה תלוי באופי שלך.
זה תלוי בכל מאפייני הזוגיות שלכם - מעלותיה וחסרונותיה והעבר וההווה והכסף והילדים וההורים והשד יודע מה.

לכן הדבר הרציני הוא לפרוש את כל הסיפור לאיש מקצוע ולקבל עצות/הדרכה/מ/שוב/כלים רציניים יותר.

אבל מאחר ואנחנו פורום, אם אתה רוצה לחסוך כסף (לא מומלץ בעיניי, אבל זכותך) - פתח פה את העניין לפרטיו ותקבל עצות יותר רלוונטיות.
 
אני לא פוסל

אבל אם אבחר באפשרות הזאת המשמעות היא לפתוח הכל.
אני עוד לא בטוח שזה מה שאני רוצה לעשות.
קשה מאוד לקבל החלטה בעניין.
 
זו בטוח תחושה קשה

אבל לדעתי אתה צריך לשאול את עצמך מה המטרה שלך ואז לחשוב איך נכון להגיע לשם.
אם המטרה היא לסיים את הנישואים- אז תפוצץ את העיניין ותסיים את הקשר.
אם המטרה היא להבין את זוגתך, להבין מה חסר לה ולך, לנסות להחזיר את התשוקה והאמון לקשר- אז נכון יותר להעזר בטיפול זוגי.
&nbsp
אגב, אני לא מאמינה גדולה במונוגמיה קלאסית- אני חושבת שלאורך זמן המבנה הזה הורג את התשוקה בין בני הזוג.
אבל אני כן מאמינה בצורך בכנות ואי הסתרה לבניית ביטחון ואמון- בלעדי זה מאוד קשה לאהוב מישהו..
 

מתגנב

New member
ראשית, עליך להיות בטוח מה אתה רוצה

(עריכה: נכתב לפני שראיתי את הניסוח הפשוט והמדויק של מיציקפיצי)

אל תכנס לעימות כל כך טעון ומסובך, מבלי לדעת בדיוק מה ההעדפות שלך.

הלאה. (ובוא נשים בצד את כל המלל המוסרי, כי הוא שונה מאדם ואדם ולא מביא בחשבון את הסערות שגועשות לפעמים כמעט בכל אחד מאתנו). הכי טוב - בלי להביא בחשבון כל מיני חסמים רגשיים, מוסכמות ושאר אילוצים - זה שתקבל את העובדה שהיא רוצה את הרומן הזה, נהנית ממנו ויחד עם זאת - כנראה לא מעוניינת לפרק את הנישואים. מצב מאד נפוץ, זה לא שהיא הפכה למפלצת.

אם אינך מצליח להכיל את העובדה הזו, אם ברור לך שהסיפור לא ייתן לך מנוח ולא תוכלו יותר להיות חברים - תחליט איך לפוצץ את הסיפור. אפשר לאסוף חומר כדי להשיג עילה טובה לגירושים ברבנות בתנאים נוחים לך, אפשר פשוט לגמור את זה מהר ונקי.

אם אתה כן מצליח להכיל את העובדה הזו, אתה יכול לגשת לאשתך ובצורה מאד לא מאשימה ומתעמתת להגיד לה: אני יודע על מה שאת עושה. הלוואי שלא הייתי יודע, הלוואי שיכולת להמשיך לטפח את האושר שלך בסתר מבלי לפגוע בזה שלי, אבל מאוחר מדי. גיליתי. אם את מעוניינת להשאר אשתי וחברתי, אנחנו צריכים למצוא דרך לחיות יחד עם אמון הדדי. אם לא - חבל, אבל נפרדים. משם כבר קשה להמשיך את תרשים הזרימה, יש יותר מדי אפשרויות, אבל העיקר שכל הזמן תדע בוודאות מה אתה רוצה, אחרת ברירת המחדל היא להכנס לעימות מלוכלך וחסר תכלית.
 
מכאן

מתחילים לחשוב מה חסר לאישתך במערכת היחסים שהבחור הזה לוחץ וממלא אותו. האם היא מחוזרת? האם מוערכת? האם אתה רואה בה אישה מעניינת ונחשקת, או רק אמא לילדים ואם בית? האם אתם חברים? האם מדברים חוץ מענייני כביסות, קניות וסידורי פיזור במוסדות?
אם הבחור הצליח למשוך אותה לתוך המערבולת הסקסית הזו, אזי מה שאתה קורא שם הוא לא מה שאתה חושב
. מה שאתה צריך לקרוא שם זה מחסור בחמצן החיוני הזה בבית.
מה תעשה עם זה? זה כבר עניין שלך.
 

אייבורי

New member
נו

&nbsp
אז התבשלת עם עצמך, ומה הלאה
א. תשתוק לנצח ותעלים עין מהכלבה הבוגדנית
ב. תעיף את הכלבה
ג. תעשה סיבוב אצל היועצים הזוגים ואז תעיף את הכלבה.
&nbsp
לדעתי הזוגיות שלכם מתה מזה הרבה שנים, בכל הכתיבה שלך אין אפילו רמז לאהבה
בעיקר יש עלבון שהיא בוגדת בך, נראה לי שאתה אפילו יודע שיש לך חלק במות הזוגיות שלכם
בעובדה שהיא מחפשת להרגיש נחשקת בחוץ.
&nbsp
אני הייתי הולך על אופציה ב, להודיע שאתה יודע, לסכם שהזוגיות מתה ולהגיע להסכם גירושים נוח
הבנוי בצורה נלוזה על רגשות האשם שלה (אחרי שנתפסה על חם)
&nbsp
בהצלחה
 
בינתיים

אני עוד לא עושה כלום. קשה לי לקבל החלטה לאיזה כיוון ללכת, למרות שהאפשרויות די ברורות.
 
למעלה