לאן הולכים מכאן

[עצי היער]

לאן הולכים מכאן

חשבתי שיבוא יום ויהיה ברור יותר.. יבוא יום והכל יהיה חתוך, שם מינוס, שם פלוס, לפחות במובנים מסוימים. כבר לא יודע מה חשבתי, אבל זה ברור שככל שאני מדבר עם יותר אנשים, אני רק מתבלבל יותר ויותר (יש משהו די קוסם בבלבול הזה, אבל לא לעולם חוסן, ולהמשיך ככה עד הסוף לא שייך..) הכל קורץ בחוץ וגם נראה צודק. בפנים פחות קורץ אבל משפחה, חברים, ישיבה, חיים,וגם נראה צודק, יום אני כאן יום אני שם.. יש עוד למה לחכות? יום אחד יפול לי האסימון? או שגם לא אחתוך בקצת אכזריות, את אחד הקצוות זה יקרה לבד?.. אם מישהו שעבר כבר מבין אותי, אשיאוני נא את עצותיכם.. ואולי תרווה מהם נפשי העייפה. תודה לכם

 

[עצי היער]

שגם=שאם

 

[naty 1]

מפה הולכים רק באלונקה

ע"ע אבזץ גם אני חשבתי פעם שאני הולך מכאן... ולמען השם, תעשה קצת שבילים בין העצים היער צפוף מדי. לא הייתי מסוגל לקרוא כלום חוץ מהכותרת. גם אחרי שהתאמצתי, לא הצלחתי להבין מה אתה רוצה לחתוך בבלבול (דבר קודם עם סלסרו בקשר למחקר באפריקה). מה שזה לא יהיה, זה לא יפול לבד אם לא תחתוך, אבל האכזריות מיותרת, כי היא תופנה בראש ובראשונה לכיוונך.

 

[אנטיגוני]

אל תדע מאין באת ולא לאן אתה הולך

לך לאן שהרוח נושאת אותך זה חלק מהכיף כשמאמינים באלוהים יודעים טוב, באת מטיפה סרוחה, ואתה הולך לעפר ואפר ורק הנשמה שלך, אולי ורק אם התנהגת באמת באמת יפה תלך תחת הכסא של ההוא מלכמלכיהמלכיםהקדושברוך הוא אבל כשאין אלוהים בשמים ואין עננים בתקרה לא יודעים כלום וחיים את הרגע, עושים מה שצריך בשביל שיהיה מספיק כסף בשביל שיהיה אפשר לעשות מה שרוצים ועושים מה שרוצים, קוראים ספרים, רואים סרטים, לומדים מה שמעניין, אוהבים את מי שראוי לאהבה, מחייכים אל מי שראוי שיחייכו אליו, עוזרים לזקן או שניים לחצות את הכביש (במובן הסינקדוכי) מטפסים קצת, נופלים קצת, סוחבים סלעים במעלה ההר, רואים כיצד הסלעים מתגלגלים, נותנים לעופות דורסים לנקר את הכבד, גם ככה הכבד יצמח מחדש ביום אחר כך, למי אכפת, העיקר שבין לבין אנחנו מאושרים

 

[uri80]

הוצאת לי את המילים מהפה

אז לאן אני ממשיך מכאן?

 

[עצי היער]

לאן תמשיך?..

להסביר לי איך לזרום, כשאתה מתבוסס בביצה עמוקה ורחבה.. נראה לך כזה פשוט להשאר? נראה לך כזה פשוט לעזוב?..........

 

[whitewidow]

עצי יער, אורי ואנטיגוני

אורי ואנטיגוני יקרים- עצי יער עומד בפני שאלה של ניתוק טוטאלי ממשפחה, חברים, קהילה והתחלה מאפס. להגיד לו "תזרום" זה נראה לי כמו עיצה של מי שלא מעלה בדעתו מה זה נתק כ"כ חד. (וסליחה מראש אם לא הבנתי אתכם). עצי יער אין לי תשובות. במקרה שלי היה לי כ"כ רע שלא העליתי בדעתי שיכול להיות יותר גרוע. ועשר שנים אחרי - אני מביטה לאחור ורואה כמה קשה הייתה הדרך עד עכשיו וכמה קשה עוד תהיה ועדיין חושבת - שלפחות במקרה שלי- להישאר שם היה הרבה יותר גרוע. לא בטוח שזה המצב שלך. אני אצטט קטע משיר של ברטולד ברכט "המשל של בודהה על הבית הבוער" הקטע הזה מסמל את מה שהרגשתי לאחר ההכרעה כשהבנתי שההשלכות של החלטתי היא שריפת הגשרים מאחרי וכי אין דרך חזרה. (ההתמזל מזלי וגדלתי במקום בו אנשים שעושים צעד כמו שעשיתי חשובים כמתים). לאחרונה ראיתי בית. הוא בער. את הגג לקקו הלהבות. נגשתי וראיתי שבפנים היו עדיין אנשים. נכנסתי בדלת וקראתי להם שהאש על הגג, על כן דרשתי מהם שיצאו בחיפזון. אבל האנשים לא נראו ממהרים אחד שאל אותי כשהחום כבר חרך את גבותיו איך זה בעצם בחוץ, האם לא יורד גשם האם רוחות נושבות, האם ימצא להם בית אחר ועוד כגון אלה. מבלי להשיב יצאתי החוצה. אלה, חשבתי בליבי צריכים להישרף לפני שיפסיקו לשאול. באמת ידידים, למי שהקרקע עוד לא לוהטת עד שירצה להמירה בכל קרקע אחרת, ובלבד לא להישאר, לו אין לי מה לומר לאלו [...] שעדיין ממשיכים לשאול מה חושבים אנו על הא, ואיך מתארים אנו את דא ומה יקרה לפנקסי החיסכון ולמכנסי השבת שלהם אחרי ההפיכה לאלו- אין אין לנו הרבה מה לומר. זה לא קל הקטע הזה אבל הוא מתאר את תחושתי ברגע ההכרעה לברוח. הקרקע בערה מתחתי. הצימאון והסקרנות הכו בי מצד אחד ומן העבר השני הייתי כלואה, חנוקה, סובלת. בנקודת זמן ספציפית אחת הרגשתי שאם לא מספיק בוער עכשיו בשביל שאחליף בכל קרקע אחרת- אוטוטו יהיה מאוחר מידי. נ.ב. ברכט (משורר ומחזאי גרמני- קומוניסט) נאלץ לברוח מגרמניה עם עליית הנאציזם, את השיר כתב בהקשר הפוליטי בשנות הגלות הראשונות.

 

[עצי היער]

כל כך נכון..

כל מילה נכונה. אז מה למעשה?.. אני נבוך.

 

[באתי מרחוק]

?

אבל למה זה חייב להיות כ"כ דרסטי טוטאלי א"א לעשות משהו פחות חד? להתחיל שינוי קטן בחיים וכן להמשיך לזרום כמו שאמרו כאן המלומדים?

 

[עצי היער]

במסגרת שבה אני

נמצא, אי אפשר לשחק. כאן או שם..

 

[אנטיגוני]

את צודקת לגמרי. והשיר מפעים

וויטווידו תודה שהסבת את תשומת לבי. את צודקת, למעשה אין לי הרבה מה לומר לעצי היער כיוון שאני בסופו של דבר לא צריכה להתמודד עם החלטות כל כך דראסטיות. כבר כתבתי בנושא למתבחששת. אני מאד מסכימה ומזדהה עם מה שאת אומרת, אבל לי קל לדבר, אני גם מבינה שעבור עצי היער אין הרבה ברירות ושטחים אפורים וצעדים מסוימים שהוא יבחר לעשות יהיו מכריעים מאד עצי היער - אני מקווה בשבילך שהדברים יהיו קלים יותר ואפשריים יותר, לאט ובהדרגה...

 

[uri80]

אם אי פעם ראית בתגובותי את המילה

"לזרום", או עצה לעשות כן, אני מוכן לאכול את הכומתה שלי וללא מלח. ההחלטה היא שלו ושלו בלבד. כל אדם צריך לעשות את אשר מתאים לו.

 

[Le Fay]

למקום ממוזג. עם מיטה. ומחכים לסתיו.