לאן הולכים מכאן?
הארמ... שלום! אף פעם לא הייתי במצב כזה. מצב שבו אני צריך לבחור. בעצם, אף פעם לא הייתי בקשר אמיתי עם מישהו - ואפילו לא קרוב לזה - אז אני גם לא יודע איפה להתחיל. ו... העניין הוא שהכרתי מישהו. ועוד מישהו. הראשון הוא אחד שאפשר לסמוך עליו, הוא רציני וחכם ודואג ואיש מיוחד - וזה באמת טוב ויפה! אבל... זה משעמם מדיי. השיחות שלנו בטלפון מלאות בשתיקות לא ברורות, בפגישות יש יותר תחושה של "פגישת עבודה" מאשר דייט, ואפילו כשמדברים על מוזיקה ומשפחה וחברים ואנשים - זה משאיר הרגשה יבשה כזאת... סקס! כמעט הכל סובב סביב זה אצל העוד מישהו. אוקיי, אז איתו זה בהרבה-הרבה יותר טוב, אבל לא בגלל זה הוא מקבל אצלי קרדיט (באמת!). הוא מצחיק, שנון, פתוח, קליל, חופשי. מדיי פעם הוא בא אפילו עם יציאות שמוכיחות לי שהוא חכם!!! הוא גורם לי להרגיש יפיוף, להרגיש "חי". א-ב-ל... הוא לא אמין והוא לא יהיה נאמן. יכול להיות שבזמן שאני יושב פה מאחורי המסך וכותב עליו - הוא יושב מאחורי לא יודע מה, ועושה איתו מה שהוא עושה... ובכל זאת, אני חייב לבחור. זה לא צודק כלפייהם שאני אהיה עם שניהם בו זמנית. זה לא משהו שאני אפילו מסוגל על לחשוב לעשות. וזה לא נגמר בזה. אני לא מרגיש (עדיין לא) שיש לי רגשות אל אחד משניהם. אולי אני צריך עוד זמן, אולי אני לא מכיר אותם מספיק, אולי הכל נובע מחוסר הנסיון שלי, ואולי זה סתם פאק שהמקור שלו בחינוך דפוק או טראומת ילדות כלשהיא... משהו בכיוון הזה. אני לא מצליח להרגיש את הקליק הזה, את הדפיקות לב, את התחושת קור הפתאומית הזאת בגוף. איתם, לא עוברת לי צמרמורת מוזרה בגוף, אני לא מזיע כמו סוס כשאני רואה אותם, אני לא קופץ מכל צילצול טלפון. פור גוד סייק, אפילו התוספת שיער של פנינה רוזנבלום מדגדגת לי יותר... הלוואי וידעתי מה לעשות. או לחשוב. לחכות? לתת לדברים לקרות מעצמם? לחתוך?
הארמ... שלום! אף פעם לא הייתי במצב כזה. מצב שבו אני צריך לבחור. בעצם, אף פעם לא הייתי בקשר אמיתי עם מישהו - ואפילו לא קרוב לזה - אז אני גם לא יודע איפה להתחיל. ו... העניין הוא שהכרתי מישהו. ועוד מישהו. הראשון הוא אחד שאפשר לסמוך עליו, הוא רציני וחכם ודואג ואיש מיוחד - וזה באמת טוב ויפה! אבל... זה משעמם מדיי. השיחות שלנו בטלפון מלאות בשתיקות לא ברורות, בפגישות יש יותר תחושה של "פגישת עבודה" מאשר דייט, ואפילו כשמדברים על מוזיקה ומשפחה וחברים ואנשים - זה משאיר הרגשה יבשה כזאת... סקס! כמעט הכל סובב סביב זה אצל העוד מישהו. אוקיי, אז איתו זה בהרבה-הרבה יותר טוב, אבל לא בגלל זה הוא מקבל אצלי קרדיט (באמת!). הוא מצחיק, שנון, פתוח, קליל, חופשי. מדיי פעם הוא בא אפילו עם יציאות שמוכיחות לי שהוא חכם!!! הוא גורם לי להרגיש יפיוף, להרגיש "חי". א-ב-ל... הוא לא אמין והוא לא יהיה נאמן. יכול להיות שבזמן שאני יושב פה מאחורי המסך וכותב עליו - הוא יושב מאחורי לא יודע מה, ועושה איתו מה שהוא עושה... ובכל זאת, אני חייב לבחור. זה לא צודק כלפייהם שאני אהיה עם שניהם בו זמנית. זה לא משהו שאני אפילו מסוגל על לחשוב לעשות. וזה לא נגמר בזה. אני לא מרגיש (עדיין לא) שיש לי רגשות אל אחד משניהם. אולי אני צריך עוד זמן, אולי אני לא מכיר אותם מספיק, אולי הכל נובע מחוסר הנסיון שלי, ואולי זה סתם פאק שהמקור שלו בחינוך דפוק או טראומת ילדות כלשהיא... משהו בכיוון הזה. אני לא מצליח להרגיש את הקליק הזה, את הדפיקות לב, את התחושת קור הפתאומית הזאת בגוף. איתם, לא עוברת לי צמרמורת מוזרה בגוף, אני לא מזיע כמו סוס כשאני רואה אותם, אני לא קופץ מכל צילצול טלפון. פור גוד סייק, אפילו התוספת שיער של פנינה רוזנבלום מדגדגת לי יותר... הלוואי וידעתי מה לעשות. או לחשוב. לחכות? לתת לדברים לקרות מעצמם? לחתוך?
