מאוד מזדהה עם מה שאת אומרת.
אבל זו לא תופעה שפשוט צצה משום מקום. כמו שאני רואה את זה זו תוצאה של שני גורמים עיקריים- האחד, חינוך מיליטרסטי בישראל, החינוך שמקנה לך הרגשה שאתה תהיה מבוגר לגיטימי ברגע שישימו אותך על מדים וייתנו לך נשק בידיים וזכות להרוג אנשים, ששם את החובה לשרת בצבא יחד עם החובה לשלם מסים, כאילו היא נורמטיבית בדיוק באותה המידה, ויעילה בדיוק באותה המידה. השני, ולא פחות משמעותי בעיני, זו ההפחדה התמידית שאנחנו עוברים ע"י מערכת החינוך, התקשורת, חדשות-עיתונות-פרסומות. האדם בחברה המודרנית מוחלש עד שייפול לברכיו בגלל הפחדה, גורמים לנו להרגיש קטנים ומאויימים מבערך הכל. גם במובנים של "היי, כולם מתקיפים אותנו, יש טרור בכל מקום, כולם שונאים אותנו", וגם בדברים הרבה יותר "קטנים" ו"חסרי משמעות", כמו שלטי חוצות ענקיים, פרסומות על חזיתות של בנייני ענק, וכו', שגורמות לך להרגיש קטן וחסר אונים, מה שהופך אותו לצרכן מאוד נוח שנכנע בקלות לכל דבר שתכתיבי לו. מהמקום הזה של חוסר האונים והחיפוש של החוזק, הכוח וההגנה, אנשים הולכים ומתחמשים, במקום לחפש בתוך עצמם את הדברים שיבנו חברה שלא תאיים עליהם. בתשובה למה ששאלת, לא, בעיני אי אפשר לראות חברה שהולכת ומתחמשת ונעשית יותר ויותר אלימה בפרטים הקטנים כשם שבגדולים (שימי לב שפתאום התקשורת שמה לב שהחברה שלנו הולכת ונעשית אלימה לאחר שהיה רצף של מקרי רצח אזרחיים, כי עד עכשיו בכלל לא היינו חברה אלימה. מפתאום.), כי בסופו של דבר נמצא את עצמנו דומים לארה"ב גם במובן הזה- מוכרים בסופר קליעים וכו'. עכשיו אני אפסיק לזיין לך את השכל ורק אמליץ לך לראות את "באולינג לקולומביין" של מייקל מור, אם לא ראית אותו עדיין. במגמה להתחמק עד כמה שרק אפשר מלמיגה לבגרות בלשון, לי
סניף צפון