לי דווקא יש תשובה מאוד ברורה ופשוטה לזה:
עבורי, אישית, שליטה היא כמו מנטורינג.
שולט בשבילי הוא מנטור במובן הכי טוטאלי של המילה - מדריך, יועץ, אפילו גורו.
מישהו שאני שמה בו את מבטחי ומוסרת לו את השליטה וההובלה כי אני יודעת שהוא יוביל אותי למקומות גבוהים וטובים, ורק למקומות גבוהים וטובים.
מישהו שאני מעריכה ואוהבת (אם לא רומנטית אז לפחות כאדם), וסומכת עליו כמדריך, מורה, ומגן.
מישהו שיוציא ממני את המיטב שבי, גם בעזרת עידוד, חיזוק, תקשורת חופשית ופתוחה והרבה הקשבה ותמיכה, אבל גם בעזרת זה שהוא לא יחשוש להעביד אותי קשה, לבעוט לי בישבן ולנער אותי כשצריך, ולא לוותר לי בקלות.
 
כולנו נוטים לפעמים לוותר לעצמנו בקלות ולהעריך את עצמנו ואת היכולות שלנו פחות ממה שקיים באמת. מישהו אוהב מחד וקשוח מאידך יידע למטב ולמנף את זה.
מה החלק של הנשלטת בקשר? להיות הקונטרה, הצד השני. להיות החניכה (ורצוי המצטיינת) של אותו גורו ולתת לו את המקום שלו ככזה, וכמובן - לשאוף ולעשות ככל האפשר לעמוד בדרישות שלו, מתוך אמון בו ומתוך ידיעה שזה יעצים אותה ויביא אותה למקומות טובים יותר ויותר. ובקטנה - להשתדל להביא משהו מעצמה שיעניק ויגלה גם למנטור שלה דברים ושיאים חדשים. כמו שתלמיד מצטיין לפעמים מחדש למורים הכי טובים שלו.
 
התייחסתי רק לשאלה שלך על מהות השליטה. אני לא מדברת על החלק המיני והפרקטיקה. זה פשוט החלק הכייפי שאני לא מתעסקת יותר מדי עם ההגדרות שלו אלא פשוט יודעת מה עושה לי טוב ומתחבר, ומה ממש לא.