לאישה יפה וליפעת

[זולו60]

לאישה יפה וליפעת

נכון זה הרבה ענין פסיכולוגי אבל בהחלט לא רק, מה שכחתן את ההתמכרות לניקוטין? לא חשוב העיקר שתצלחנה. זו משימה מאוד חשובה. וככל שיעבור הזמן יהיה לכן קל יותר. נחישות והתמדה מאוד חשובים כאן. וכאשר יוקל לכן יש חובה לעמוד על המשמר וחלילה לא לתפוס שאננות. שוב בהצלחה.

 

[יפעת2004]

הי זולו ../images/Emo140.gif

ברור שיש גם את העניין הפיזי, אבל אחרי תקופת ההפסקה מסוימת כשהצורך של הגוף נרגע קצת - המלחמה היא בעיקרה פסיכולוגית. ואת צודקת - אני בהחלט חושבת פחות על הצורך לעשן מאשר בימים הראשונים. המון המון תודה על העידוד ובהצלחה רבה גם לך!

 

[אישה יפהה]

אהלן זולווווו../images/Emo79.gif

צודקת.. אין ספק שיש את עניין ההתמכרות...אבללללל !!!!! כשיש לנו דלקת בגרון, או ברונכית, או התקררות, או הצטננות, או...כל מחלה אחרת, שגורמת לנו לעשן פחות או לא לעשן בכלל... מה אנחנו עושים? הרי אנחנו לא יכולים לעשן... אז, נכון, אחר כך מרגישים טוב, ומתים לסיגרייה, ... אין ספק שזו מילחמה מאוד קשה בהתחלה, אני ממש.. לא קל לי, אני מרגישה הרבה יותר טוב מאז שחליתי, והכנסתי לי לראש, שאם יכולתי לא לעשן שבןעיים כי הייתי חולה, אז אפשר יותר זמן, שבועיים הפכו לשלושה, ואני בסיומו של השבוע הרביעי, וכך זה ימשיך. אני לא מוותרת. כל החודש האחרון אני סביב הסיגריה. אני ממש יכולה לחלק את חיי עד לפני חודש, ומלפני חודש ועד היום. אני רואה מה זה היום, לקום בבוקר בלי ליחה, בלי שיעולים, אין סירחון במישרד, שלי מאוד הפריע, זה נותן לי מרץ להמשיך...כל הדברים האלו. ספורטטט== אני רוצה להתחיל ללכת ברגל..אין ספק שיהיה לי קל יותר, תראו, לא קל, לא קל בכלל גם להיכנס לפה ולכתוב על זה, אבל אני מוצאת שאם נמשיך ככה כולנו נתגבר... שלכם רונית