לאיציק אור
צר לי אבל עד שלא תראה את הקטע עצמו, ולא את הפיסות המדממות שנותרו על המרקע אחרי שגמרו לשחוט אותו, לא תדע עד כמה הוא לא משרת אותי. כל האנרגיה של הקטע המקורי וההתכוונות שלו סתרות את האופן הגימיקי והמבולגן שבו הוא הוצג. אולי אני פדנט אבל עבורי זה ההיפך מפרסום טוב. אני יודע שהפתגם האמריקאי הידוע אומר שכל פרסום הוא פרסום טוב (בסגנון "היי תשאלו את או ג'יי סימפסון - אמנם הוא התפרסם כרוצח כפול אבל הנה תראו כמה כסף הוא עושה מהספר שהוא כתב" וכו'), אבל אני לא מעוניין כלל בפרסום כזה ועבורי הוא פרסום רע. למשל האשה שהתקשרה אלי (או ליתר דיוק אל "איציק מהקסילופון מהטלוויזיה") אתמול בערב ורצתה שאופיע עם הקסילופון בבת מצווה של הבת שלה, בתנאים שהם הפוכים להתכוונות שלי כשיצרתי את הקטע ואת המופע שאני יוצר סביבו עם רון (דהיינו מיקוד בימתי, שקט, שליטה בתאורה, קהל פרונטלי וכו'). כן, זה פרסום. לא, זה לא פרסום שטוב לי. כן, מצלצלים אנשים. לא, לא מצלצלים אנשים שמבינים מה באמת אני עושה. ______________________________ איציק
