../images/Emo20.gif להיפך
אני הגיוני עד אימה. ניתחתי את מערכת המודעות האנושית (שלי...) והגעתי למסקנה על כי הוא תפיסת חושים בלתי מהימנה ופרשנות הכרתית מותנית, על כן - במה אוכל להאמין? מה אדע באמת? בנוסף ניתחתי את משמעות הנסיון "להבין" את המציאות ואת עצמי דרך דימויים שהם עצמה שרירותיים, והגעתי למסקנה כי פעולה כזו היא בלתי אפשרית מבחינה הגיונית גרידא. ובודאי משום שהמחשבה פועלת על פי
תיאור המציאות - והתיאור לעולם אינו הממשות עצמה - ולכן אינו ידיעה שלמה. יתר על כן, "ניתחתי" את מבנה המחשבה וה"ידיעה" והגעתי למסקנה כי כדי שיהיה מה "לדעת" צריך דואליות, אך דואליות כזו אינה יכולה להתקיים באמת אם אין יחסי גומלין בין התופס לנתפס, על כן אפשר לראות את שניהם כחלק ממערכת כוללת יותר - וזו אינה דואלית שכן היא כוללת את "שניהם" כאחד. אתה שואל כיצד ניתן להתפתח, ואני שואל אותך לאן? בשאלת ההתפתחות מובלעת הנחת יסוד כי אינך מפותח, הנחה הנשענת על הנחות יסוד רבות אשר גם הן בתורן אינן מוכחות. ההתפתחות היחידה אשר אני יכול לראות מול עיני אינה התפתחות כי אם
התפכחות. אם אך נבין כי ה"חשיבה" בדימויים אינה מסוגלת בשל מהותה לענות על הצרכים להם היא משמשת, אולי נוכל לגעת בסוג אחר של "ידיעה" אשר אינו תיאור המציאות אלא הנגיעה במהות עצמה. הבנה כזו מוותרת בעצם על החשיבה כתהליך קוגניטיבי ועל כן עצירת המחשבה וה"מדיטציה" נובעות ממנה במישרין ובקלות... והנה ה"הארה" בהישג יד. הארה שהיא נגיעה במהות הבלתי דואלית של הכל.
