לאימהות שבינינו...

[כישרון בפוטנציה]

לאימהות שבינינו...

איך ידעתן שזהו הזמן להביא ילדים? בעלי ואני מאוד רוצים ילדים. עם זאת אנו שני אנשים אגואיסטים למדיי המתקשים לוותר על עצמאותינו. לא מזמן עברנו לדירה ובה 3 חדרי שינה: האחד- חדש שינה משותף, השני- חדר עבודה של בעלי (מחשב) והשלישי- חדר עבודה שלי (אומנות). לא ייעדנו אף אחד מהחדרים לילדים. אני אדם מאוד שאפתן והישגי, נושא האימהות מאוד מאוד מפחיד אותי היות ואני יודעת עד כמה התפקיד תובעני. איך מתגברים על כל החששות הללו? האם קרה שמישהי הצטערה שהיא נכנסה להיריון בשלב מסויים בחייה ולא חיכתה עוד קצת? מהם הוויתורים שעשיתן? חג שמח. אגב, מתי נפגשים???

 

[ateretlif]

אימהות- מתי?

לא תמיד אנו יודעות מתי נכון לנו להביא ילד לעולם ופעמים רבות, בעיקר אם זה בגיל צעיר אנו עושות זאת כדי לרצות באיזשהו מקום את הורינו, את הצו החברתי שייעד אותנו להגיע למעמד החברתי של נשים נשואות עם ילדים. פעמים רבות זה נעשה מתוך לחץ, נו מתי תתחתנו? נו מתי יהיה ילד? אנחנו רוצים נכדים?.... רבות מאיתנו שמעו ושומעות את המשפטים הללו ולא פעם נכנעות להם גם אם אנו לא עושות זאת במודע. התשובה האמיתית טמונה בתוכך ובהחלטה האישית והכנה שלך עם עצמך אם את אכן רוצה בכך כרגע. החלטה כזו שאיננה תלויה בכל מה שהזכרתי למעלה אלא נובעת מתוך רצון אישי וכן שלך להכנס לאמהות. האמהות כרוכה אכן בהרבה וויתורים, בלילות ללא שינה, ובהרבה פחדים אך מהצד השני עומדים הצדדים החיוביים והערך המוסך הניתן לחיינו כנשים וכאדם בכלל. ההחלטה להכנס לאמהות כדאי שתהיה מתוך אמון בעצמך כי את באמת מעוניית כרגע בילד וכי את מוכנה לקחת על עצמך את הוויתורים והקשיים הכרוכים בכך יחד עם הדברים הנפלאים. היכולת שלך לאפשר לעצמך לחוות את החוויה הזו מתוך צמיחה התחדשות והתפתחות גם שלך, היא שתאפשר לך להפיג את הפחדים ולהתמודד עם הקשיים בקבלה, אהבה וצמיחה משותפת שלך, בן זוגך, והילד. ותאפשר לך לראות בד בבד עם הקשיים את היופי והעומק שהוא יכול להוסיף לחייכם. אם כרגע את לא מוכנה לכך נפשית, ואם אינך רוצה בכך יהיה לך קשה עד מאוד להשלים עם הוויתורים ולא להכנע לפחדים ובמקרה כזה כדאי לחכות ולעשות חשיבה מחודשת. בכל צעד שאנו עושות הכרוך בשינוי, ובהשפעות על חיינו, ההחלטה והבטחון שלנו בה מתוך שאיפה ואמונה פנימית עמוקה, היא המאפשרת לנו לצעוד את הצעד וגם לשאת בתוצאותיו לטוב ולרע. יתכן כי עבורך זה מוקדם מדי כרגע או לא מתאים מבחינת עיסוקך בחיים, את התשובה תמצאי בתוכך, אף אמא אחרת לא תוכל לענות עליה כי רק את יודעת מה טוב עבורך. מה שעלייך לאפשר לעצמך זה לשמוע את התשובה הנמצאת בתוכך ולהשלים ולקבל אותה גם אם היא לא מה שהיית רוצה לשמוע כרגע. מותר לך להרגיש ולהחליט מבלי להיות נשפטת ונתונה לביקורת עצמית או חיצונית. מאחלת לך הצלחה במסע ובלקיחת ההחלטות שהכי מתאימות לך. עטרת דרכי נשים לדעת עטרת ליפשיץ מנחה ומקדמת נשים בתחומי העצמה ופיתוח חשיבה חיובית. [email protected]

 

[theone6200]

כשרון בפוטנציה

הביטי, כשהתחתנתי, חשבתי איזה יופי ילדים הורותצ זה מעגל, וכשהתגרשתי הבנתי.....הילדים הם , ורק הם סובלים מזה, ויש כאן באחד הפורומים אישה שהביאה איתי את הילדים הללו, היום "יפת נפש" וניפגשת עם "החברים בפורומים" מתרשתת אבל מונעת מהם לראות את אביהם, הילדים הם משאת נפש של מי שיודע להקריב למענם את חייו, אבל ישנן כאלה ש"החופש" חשוב להן , ולא הילדים. עיצרי רגע קט, האם את מביאה ילדים כדי לספק צרכים, או האם את תביאי אותם והזוגיות תשאר לעולם? כי אחרת רק הילדים שיבואו יסבלו, ולא ה"חופש" של גבר ו/או אישה. עיצרי, חישבי בידקי, הביטי בבעלחך כשישן, והחליטי הזה האיש? האם ילדינו לא יעברו מסכת של ניתוק וגעגועים? במידה ואת הגעת למסכנה הנכונה, אני מכל הלב מאחל לשניכם.....בהצלחה וכן ילדים בריאים, נחת ולידה קלה.

 

[theone6200]

כשרון בפוטנציה

הביטי, כשהתחתנתי, חשבתי איזה יופי ילדים הורותצ זה מעגל, וכשהתגרשתי הבנתי.....הילדים הם , ורק הם סובלים מזה, ויש כאן באחד הפורומים אישה שהביאה איתי את הילדים הללו, היום "יפת נפש" וניפגשת עם "החברים בפורומים" מתרשתת אבל מונעת מהם לראות את אביהם, הילדים הם משאת נפש של מי שיודע להקריב למענם את חייו, אבל ישנן כאלה ש"החופש" חשוב להן , ולא הילדים. עיצרי רגע קט, האם את מביאה ילדים כדי לספק צרכים, או האם את תביאי אותם והזוגיות תשאר לעולם? כי אחרת רק הילדים שיבואו יסבלו, ולא ה"חופש" של גבר ו/או אישה. עיצרי, חישבי בידקי, הביטי בבעלחך כשישן, והחליטי הזה האיש? האם ילדינו לא יעברו מסכת של ניתוק וגעגועים? במידה ואת הגעת למסכנה הנכונה, אני מכל הלב מאחל לשניכם.....בהצלחה וכן ילדים בריאים, נחת ולידה קלה.

 

[einatgross1]

מישהי חכמה אמרה לי פעם

עם הילדים מגיעה הפרנסה...כלומר היא אמרה לי משפטים שהתאימו לשאיפות שלי. היא איפשרה לי לראות שהגשמת רצונות בכל תחומי החיים תביא לסינרגיה חיובית בחיי. אמרת שאתם רוצים ילדים. הבעת מחשבה ותכנון לפני ביצוע. עכשיו זה הזמן לעשות (ילדים כמובן

). היום יש המון אפשרויות המקלות על גידול ילדים ומאפשרים להמשיך להתקדם גם בקריירה וגם בהורות. ולבסוף, כשהילדים נולדו ובמיוחד הראשון והשלישי הופתעתי מכמות האנרגיה המיוחדת שילד מביא איתו. ידעתי וחששתי מהקושי (ולא התבדיתי, זה קשה מאוד)אך החוויה כל כך מיוחדת שלא הייתי מוותרת עליה. באהבה ובהצלחה,

 

[hayapollak]

כישרונית

קיבלת כאן תשובות מענינות ויפות ואוסיף כאן משלי. האם את מרגישה בתוך הבטן את הרצון שלך לילד משלך? אם כן אל תחשבי פעמיים - לכי על זה. רצון לילד צריך להרגיש חזק בבטן ואז כל השאלות וההתלבטויות בטלות.חדר כזה,חדר אחר,עצמאות,ויתורים,הכל משתנה כשרוצים ילד - יש לך אחים,אחיות נשואים עם ילדים? אולי חברים עם ילדים? תביטי בהם, החיים עם ילדים ממש לא דומים לחיים שקודם - ילדים מביאים את היכולות שבנו ואת האהבה שבתוכנו לשיאים אחרים וכאלה שאיננו יודעים עליהם. יחד עם זאת אני מבינה ולא מתעלמת מחששותיך - ילד שבא לעולם משנה בך המון דברים (בעיקר לטובה) אבל החששות על מה שצריך לוותר כדי לגדל ילד נעלמים רק אחרי שהילד מגיע.. לפעמים באמת יש צורך בתהליך הדרגתי על מנת להרגיש טוב יותר את השינוי - יש לכם בעל חיים בבית? כלב או חתול שצריך בשבילו פינה,צריך לדאוג לו לאכול, לטפל בו, להוציא אותו,יש לכלוך,זה לא נוח, - זו אחריות,זה תובעני,אבל איזה כיף לבוא הביתה,הכלב קופץ עלייך,מישהו אוהב אותך,מחכה לליטופים שלך, האהבה לבעל חיים בבית מביאה המון שמחה.אחר כך כשבא הילד, זה נראה כל כך טבעי - אין התלבטות, כל זמן הוא זמן טוב אבל אישה מרגישה בבטן את הרצון לילד .

 

[מלאכי עליון]

אומנם לא אמא-

אבל לדעתי זה משהו שמרגישים בלב, בנשמה, בבטן- מעין רצון כזה שמדגדג, שגורם לך לעשות פוצי-מוצי לכל תינוק שאת רואה בדרך או להתלהב מכל אישה בהריון שאת רואה.

 

[עזר כנגדו]

|פרתחושה פנימית שמלווה ברצון לאמהות

שממלאה את כולך. צריך להגיע לשם כדי להבין. עזר כנגדו

 

[א י ו ש י]

אני אמא לילד בן שנתיים וזה עתה תארת

בדיוק את התחושה שגרמה לי להבין שאני רוצה ילד משלי! (עוד הרבה לפני כן ידעתי שאלמד הוראה לגיל הרך ואהיה גננת, אבל זה היה הבדל בין אהבת ילדים בכלל לרצון לילד משלי)

 

[הילה בסגול]

אימהות

כשמרגישים שרוצים בפעם הראשונה שנכנסתי להיריון היתה מיד אחרי החתונה, בגיל 22 לערך. זה היה מן לופ כזה שפשוט נורא רציתי - חתונה, בית, ילדים. לצערי זה לא צלח. את מעין הבאתי לאחר 4 שנות נישואין והייתי בת 26. אני חושבת שזה היה זמן נכון לי ולבעלי. היה לנו את המקום שלנו - בית קטן אגב, רק שלושה חדרים. חדר לנו, חדר לה וסלון. את חדר העבודה שלי בניתי בחוץ עם הזמן. ואגב, רק כשמעין היתה בת 4 עשיתי את המהפך בחיי את הפריצה, בניתי לי קריירה. היא ממש לא הפריעה לי בתהליך. אני אמא מאוד טוטאלית, מאוד היסטרית, מאוד קשורה. ובכל זאת לא חושבת שעשיתי הרבה ויתורים. מעין בראש מעיני תמיד ובכל זאת יש את הזמן שלי, שלי ושל בעלי.

 

[טלי12345]

תשמעי בעיני

כמה מקום יש בבית זה תלוי במקום שיש בלב. אם את מרגישה שאין לך מקום בבית לילדים כנראה שאת עדיין לא שם.

 

[הילה בסגול]

טלי, מסכימה איתך מאוד !

 

[רותי קמפלר]

עד היום אני לא יודעת זה היתה

הדקה ה-90 או עכשיו. או לותר . אני לא יכולתי לחיות עם הויתור אז בגיל 37 ילדתי את בני ו-40 את הבת וגם זה עם הרבה מזל

 

[לאייה]

מתי הזמן הנכון

הזמן הנכון יהיה כשתחפשו דירה חדשה ואת ישר תדמייני איך מיטת התינוק תיראה בחדר מסוים. הדירה החדשה שלכם מסמלת לדעתי את סדרי העדיפויות הנוכחיים שלכם ועצם זה שאין בדירה חדר המיועד לילדים מביע בעצם את עמדתכם בנושא. תפקיד האמהות הוא אכן מאוד תובעני וכדאי להגיע אליו רק כאשר תרגישי שאין שום דבר בחיים שאת רוצה יותר מילד.

 

[המפוזרת מכפר אזר]

לא באתי לרפות ידיים בכללללללללללללל

אבל אני הייתי בטוחה שאני יודעת מתי אני מוכנה להביא ילד לעולם. במאמצים אדירים הבאנו אותה לעולם, ילדה יקרה לי, מחר בת שמונה, ואני, אני סבורה שעד היום אני בהלם אדיר, ולא יודעת להיות אמא, ולא יודעת אם אני אמא סבירה,ולא יודעת...... בדרך נולד עוד גוזל, ועדיין........ הדברים כלכך רגישים ושבירים, והם משתנים, מה שהכי חשוב בעיני מוכות ההלם הוא, שיהיה מעגל תמיכה שיתאים לך כאם, זה יכול להיות מעגל חברות, המשפחה הגדולה, הבעל.......

 

[קורות חיי]

פשוט הרגשנו שאנחנו רוצים.

הרגשנו שזה מתאים לנו מבחינת הזוגיות, מהבחינה האישית, הרצון שלנו גבר ואמנם ילדתי אחרי 7 שנות נישואין אבל בדרך נאלצנו להדוף מתקפות שונות ומשונות מהסביבה. מה הויתורים שעשיתי? ויתרתי על קריירה, ויתרתי על שעות שינה, ויתרתי על ספונטניות, ויתרתי על הרבה אבל הירווחתי בענק את שני ילדי המקסימים.

 

[כישרון בפוטנציה]

תודה רבה על כנותכן

בהחלט נתתן לי הרבה על מה לחשוב, ושוב, שנינו רוצים ילדים- באמת. עם זאת, ברור לנו מאוד שיהיו שינויים בבית, חלוקת הזמן שלנו תשתנה, שעות השינה שלנו יצומצמו ועוד, ואנחנו פשוט לא יודעים אם נצליח לעמוד בזה- אבל ברור לי שזה רק עניין של בשלות. כשעברנו לגור בדירה הזאת- ייעדנו את החדרים הנוספים לילדים, אבל "בינתיים" ארגנו אותם כך שהם הותאמו בדיוק לחדרי העבודה שלנו. ומכיוון שבעלי רוצה בנים (מתישהו)ואני רוצה בנות, הסכמנו בינינו שאם נביא בן- הוא יוותר על חדרו, ואם נביא בת- אני אוותר על חדרי. כמובן שיצאנו מנקודת הנחה שלא נביא תאומים....

(למרות שהסיכויים לכך הם לא קטנים) בכל אופן, עזרתן לי להבין שכשזה קורה- הדברים האחרים פשוט מתגמדים באופן טבעי. והוויתורים הללו נעשים במודע- מתוך העדפות ורצון להשקיע ולבלות עם הילדים ככל שיותר, וזה עונה על כל צורך אחר. האם אתן מחשיבות עצמכן כאמהות טובות? האם המציאות כהורים היא כפי שדמיינתן שתהיה?

 

[אריאלה האחת1]

../images/Emo140.gifבהצלחה בהחלטה הנבונה../images/Emo6.gif

אבל ילדים, כשתהיו מוכנים שניכם , לקבל בנים או בנות, ולוותר קצת על הנוחיות, בלי משא ומתן עם הלב, להיות בזרימה. נראה שאתם צריכים עוד קצת זמן לעצמכם. תמיד אפשר לעבור דירה, למה צריך לוותר על חדר עבודה?? שבוע-נפלא באהבה

אריאלה

 

[המפוזרת מכפר אזר]

אני אמא איומה

אין לי מספיק זמן לילדי. העבודה הארורה, שאין לי ברירה אלא להמשיך בה [כי אי אפשר להתקיים ממפרנס יחיד] גורמת לי לרחוק מהם יותר מדי לטעמי. וכשאני חוזרת ממנה אני צריכה לנוח קצת מילדים, והם סובלים מזה. אין לי מספיק סבלנות אליהם, אני מרימה עליהם קול לעתים, ומתחרטת נורא אחר כך. בקיצור, אני לא מספיק איתם, אני לא משחקת איתם, צוחקת איתם, משוחחת איתם מספיק. וגם אחרי שלושה ימים נורא צפופים יחד, אחרי ששיחקנו, חגגנו יומולדת, נסענו לפיקניק, עשינו ש.ב. , קראנו ספרים, ניקינו ת'בית, שמענו מוסיקה, השתוללנו, והכל יחד, אני מרגישה שאין לי מספיק זמן איתם, ושאני אמא דפוקה, נו, לכי תביני.......

 

[ברת חלוף]

סיפור חיי, מילה במילה.

ככל שהילדים גדלים הדרישות הולכות וגדלות. זה כבר לא מסתכם במטרנה ,פוצי מוצי ולישון לשלוש שעות... ואני עייפה. כ"כ עייפה. עם הראשונה עוד הקדשתי זמן למשחקים, לחוברות עבודה.... את השניה מרגישה שמזניחה. אבל לא מסוגלת. מתקשה להתוודות אבל לא מעניין אותי לוטו, ולא להקשיב שעות להופעת הפסטיגל שלהן. מרגישה לפעמים אמא איומה. ו.....לעיתים זה גורם לי להסס לגבי הבאת ילד נוסף.... לא מגיעה לו אמא עצבנית. אין רגע זמן לעצמי. איך עושים זמן? איך מפתחים סבלנות?