לאילן
מלח הארץ. אלו הן אולי שתי המילים שמתארות אדם כמותך בצורה הטובה ביותר. אילן רם ונישא, שהעמיק שורשים באדמת ישראל ושתל בלבבותינו המון גאווה. אילן. איך מסכמים לתוך הודעה אחת קטנה כל כך הרבה רגשות? אני יודעת שמעולם לא פגשתי אותך או את משפחתך, ובכל זאת אני בטוחה שבדיוק כמותי כל עם ישראל מרגיש היום כאילו שאתם חברים טובים שלו משכבר הימים. אילו רק היית יכול לדעת כמה גאווה ואושר הבאת אל תוך סדר היום הציבורי העצוב שלנו. אילו רק היית יודע איזה כאב פיזי הרגשתי כשראיתי את המעבורת שלכם מתרסקת יחד עם עוד חלום... אילו רק היית יודע כמה דמעות בכינו עלייך. לא. לא הכרת אותי. לא, לא הכרת הרבה מאוד אנשים אחרים שכואבים אותך ואוהבים אותך וזוכרים אותך ומרגישים כאילו שאתה בן משפחה. ובכל זאת, הפכת להיות לא רק סמל הגאווה הלאומית והפטריוטיזם, אלא קרן אור אישית שחיממה כל אחד מאיתנו בימים טרופים אלו. ועכשיו, גם אתה אינך. ואני רואה את אשתך כואבת כל כך... כאב כזה שאיש מאיתנו לא יוכל להבין אלא אם הוא חס וחלילה עבר דבר כזה. ואני יודעת שהיא מרגישה כאילו שחצי ממנה איננו. ואני יודעת שנפער לה בור בתוך הנשמה. יחד עם המעבורת התרסק אצלה גם חצי לב. ואני רואה את הבן שלך- אסף. בגילי. כל כך יפה. כל כך צעיר. וכבר בלי אבא. ואני רואה את נועה. הבת הקטנה שלך. ואני בספק אם היא יודעת מה גודל האסון. ואני רואה את שני בנייך הקטנים. שיאלצו לגדול בלי אבא. ואני רואה את דגל חיל האוויר שנותר כמעט שלם, ואני כבר לא יודעת מה לחשוב. במקום זה, אני פשוט בוכה. רונה ושאר המשפחה- אם אי פעם תראו את ההודעה שלי, אני רוצה לספר לכם כמה אנחנו גאים באילן שלנו. של המדינה. וכמה אנחנו עצובים. וכמה שהייתי רוצה לחבק את כולכם חזק חזק. אני יותר ממשתתפת בצערכם. אוהבת אתכם מאוד ומחזקת ידיכם- הללי ז´.
מלח הארץ. אלו הן אולי שתי המילים שמתארות אדם כמותך בצורה הטובה ביותר. אילן רם ונישא, שהעמיק שורשים באדמת ישראל ושתל בלבבותינו המון גאווה. אילן. איך מסכמים לתוך הודעה אחת קטנה כל כך הרבה רגשות? אני יודעת שמעולם לא פגשתי אותך או את משפחתך, ובכל זאת אני בטוחה שבדיוק כמותי כל עם ישראל מרגיש היום כאילו שאתם חברים טובים שלו משכבר הימים. אילו רק היית יכול לדעת כמה גאווה ואושר הבאת אל תוך סדר היום הציבורי העצוב שלנו. אילו רק היית יודע איזה כאב פיזי הרגשתי כשראיתי את המעבורת שלכם מתרסקת יחד עם עוד חלום... אילו רק היית יודע כמה דמעות בכינו עלייך. לא. לא הכרת אותי. לא, לא הכרת הרבה מאוד אנשים אחרים שכואבים אותך ואוהבים אותך וזוכרים אותך ומרגישים כאילו שאתה בן משפחה. ובכל זאת, הפכת להיות לא רק סמל הגאווה הלאומית והפטריוטיזם, אלא קרן אור אישית שחיממה כל אחד מאיתנו בימים טרופים אלו. ועכשיו, גם אתה אינך. ואני רואה את אשתך כואבת כל כך... כאב כזה שאיש מאיתנו לא יוכל להבין אלא אם הוא חס וחלילה עבר דבר כזה. ואני יודעת שהיא מרגישה כאילו שחצי ממנה איננו. ואני יודעת שנפער לה בור בתוך הנשמה. יחד עם המעבורת התרסק אצלה גם חצי לב. ואני רואה את הבן שלך- אסף. בגילי. כל כך יפה. כל כך צעיר. וכבר בלי אבא. ואני רואה את נועה. הבת הקטנה שלך. ואני בספק אם היא יודעת מה גודל האסון. ואני רואה את שני בנייך הקטנים. שיאלצו לגדול בלי אבא. ואני רואה את דגל חיל האוויר שנותר כמעט שלם, ואני כבר לא יודעת מה לחשוב. במקום זה, אני פשוט בוכה. רונה ושאר המשפחה- אם אי פעם תראו את ההודעה שלי, אני רוצה לספר לכם כמה אנחנו גאים באילן שלנו. של המדינה. וכמה אנחנו עצובים. וכמה שהייתי רוצה לחבק את כולכם חזק חזק. אני יותר ממשתתפת בצערכם. אוהבת אתכם מאוד ומחזקת ידיכם- הללי ז´.