המשך
במידה ולא היתה ניתנת התורה לעולם, מספר הגרסאות לאמת היו כמספר בני האדם וגם הן היו משתנות לעתים קרובות בהתאם לקליטת המציאות של בני האדם שהולכת ומשתנה עם הזמן באופן טבעי. אדם שזכיתי להכיר שאל פעם מוסלמי אם בדת שלהם יש (חוץ מכבודכם) הלכות בית הכסא ונענה בשלילה ונשאל בתגובה אם ביהדות יש דבר וכזה והוא ענה לו שודאי שיש, שהרי מבן של מלך מצופה להתנהג כאחד כזה בצורה ראויה ומכובדת בכל זמן, מקום ומצב, ולא רק כשמכוונות אליו עינים רבות אלא גם בחדרי חדרים, כשם שנאמנותם של האיש והאישה נבחנת במיוחד באותם רגעי מבחן שמתרחשים בחדרי חדרים, כשיש אשליה שאף אחד לא שומע ולא רואה, אלא שידוע שהשם יתברך חוקר כליות ולב ויודע מחשבות בני אדם ושום פרט ולו הפעוט ביותר בכל הבריאה לא נעלם ממנו כולל כונות נסתרות (כמו לדוגמא הסיבה האמיתית שמניעה אותי לכתוב לכם את המילים האלה - לעשות זיכוי הרבים ולקרב את את ישראל לאביהם שבשמים או כדי לקבל כבוד והערכה או מכל תועלתנות אישית פסולה אחרת), ומתעד הכל בפנקסו האישי וביום הדין יחרץ דינו ויתן לו שכר ועונש בהתאם למאזן הזכויות והחובות שצבר בעוה"ז.
מאוד שכיח לראות אנשים שמקפידים מאוד לנקות את ביתם ורכבם בצורה מאוד יסודית עד הפרט האחרון, וגם אנשים שהן בעבודה והן בחייהם האישיים כותבים את רשימת המשימות שלהם כדי לא להחסיר שום פרט, וגם אנשים ששואפים לשלמות הן בעבודה, הן בתחביבים והם בחייהם האישיים שלהם, ורוצים שכל דבר שיצא תחת ידם יהיה כליל השלמות ושלא יהיה בו שום פגם, וגם אנשים שיכולים להרשות לעצמם וקונים את הבית המפואר ביותר, המכונית היוקרתית ביותר, הרהיטים האיכותיים ביותר, המכשירים המתקדמים ביותר, האוכל המשובח והטרי ביותר והמשקאות הנחשבים ביותר שיש. מנהל עבודה יכול לנזוף בעובד שלו שהבריג את הבורג עם סטיה קלה. אדם שמבין ומקבל את המציאות הזאת בענינים הגשמיים לא יכול להתלונן על אותה מציאות בדיוק כשזה נוגע לענינים הרוחניים על עצם קיום ההלכות והעובדה שהן נוגעות לכל תחומי החיים מבלי להחסיר אף פרט ע"י קל וחומר שהרי הרוחניות חשובה יותר מהחומריות והפנימיות יותר מהחיצוניות, ומכאן גם קל להבין מדוע ההלכה (מלשון הליכה) נכנסת לפרטי פרטים כשהיא מדריכה את האדם איך ומתי לעשות כל דבר וענין לטובתו, שהרי מידת ההקפדה והזהירות בעניניהם הגשמיים לא יכולה להיות מעל לענינים הרוחניים שרמת חשיבותם והשפעתם הרבה יותר גדולה לא רק על האדם עצמו אלא על העולם כולו. זה בדיוק מה שההורים עושים כלפי ילדיהם כשהם מחנכים אותם ומנחילים להם את דרך החיים, החכמה ותפיסת העולם שלהם ע"פ מיטב הבנתם ואמונתם מתוך אהבה גדולה לילדיהם ורצון שיהיה להם את הטוב ביותר בכל דבר וענין, ועדיין גם ההורים האוהבים בכל הזמנים לא יכולים להתחרות עם האהבה הגדולה והטהורה ביותר שיכולה להיות - אהבת השם כלפי כל ברואיו אלא שהם בתור בני אדם יכולים לטעות לעומתו יתברך אצלו אין טעויות בכל מאחר והוא שלם בכל שלמות אפשרית, כשהתורה וההלכה הם בעצם הקוד המנצח והיחיד לדרך החיים הטובה, המוצלחת והאיכותית ביותר בכל המישורים והרבדים, שהיא ורק היא מתאימה לכל בני האדם, יהודים וגוים, כל אחד ע"פ מדרגתו ותפקידו בבריאה. לצורך הדוגמא, התפילין שהיהודי מניח הם כמו כתר והטלית בה הוא מתעטף היא כמו גלימה שמזכירים לו שהוא בן של מלך מלכי המלכים ותארו לכם איך כל היום שלו יראה אם כך הוא יוצא לדרך.
ניתן להבין מכאן שיש צורך יסודי ומהותי בקיום של מערכת חוקים שתשמור על כל הברואים בעולם מדרגת הדומם ועד לדרגת האדם כדי ליצור סדר בסיסי ומשמעת אחידה שכולם ילכו על פיהם מבלי שזה יסתור את זכות הבחירה החופשית שניתנה לאדם שבורא עולם התיר לו לעשות בה כמיטב הבנתו מבלי שזה יסתור את המצוות, החוקים והמשפטים שבתורה וכל זאת לטובתו, שהרי האדם החוטא בסופו של דבר פוגע בעצמו, בבני ביתו ובכלל ישראל, לעומת הצדיק שאינו חושב רק על עצמו ח"ו אחרת היה הדבר מאוס בעיני השם אלא חושב על כלל ישראל בכל צעד שהוא עושה ומצוה שהוא מקיים, ולדוגמא הנה הנוסח שנוהגים לומר לפני כל תפילה והרבה מצוות ביהדות: "לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְהִתְפַּלֵּל...", וזאת רק דוגמא קטנה לכך שבכל מצוה שהצדיק עושה הוא מתכוון לשתף ולזכות בה את כלל ישראל ולהוריד שפע לכל הבריאה בכלל ולעם ישראל בפרט.
בתקופה הקדומה, חוץ משם ועבר רק אברהם אבינו האמין בבורא עולם וכל שאר בני האדם היו כופרים ועובדי עבודה זרה שהיו רחוקים מאוד מהאמת ואעפ"כ היו בטוחים בצדקת דרכם, ולא לחינם הוא נקרא הגדול שבענקים, אב המון גויים, שהרי ממנו התחיל עם ישראל בזכות עשרת הנסיונות בהם עמד בהצלחה, בשונה מהרבה אחרים שכשלו בכך.
האדם צריך לזכור שמערכת חושיו לא תמיד מעבירה מידע אמיתי למוחו ולכן אם קליטת המציאות שלו אינה מתואמת לאמת האלוקית, העולם יכול לשקר לו ולתעתע בו בכל הזדמנות אפשרית בכל דבר וענין ואף בצורה מאוד משכנעת עד כדי כך שהוא יכול לתפוס את האמת כשקר ואת השקר כאמת, והנה כמה דוגמאות שעל חלקן דיבר הרב ראובן פיירמן: מאוורר שמסתובב מהר ויוצר אשליה של צלחת עגולה, מנורה שנדלקת ונכבית מאה פעמים בשניה ויוצרת אשליה שהיא דולקת ברציפות, האשליה שהשמש והירח הם בעירך באותו גודל אע"פ שהשמש גדולה מהירח פי 400 לעירך, האשליה שהשמש זורחת ושוקעת אע"פ שידוע שזה כפועל יוצא של תזוזת הכוכבים בגלקסיה.
אז מה יעשה האדם כדי להינצל מכל השקרים שנמצאים בשפע בעוה"ז ולאחוז אך ורק באמת? הרב רונן אלמקייס (שיזכה בתוך כל חשוכי הבנים לבן זכר בקרוב בעה"י) אמר בדרשתו כשהאדם נמצא ברכב כנוסע ולצדו רכב נוסף שעושה רושם שהוא מתחיל לנסוע לא ניתן לדעת בודאות אם זאת האמת או שהרכב שלו נוסע לאחור, אז מה יעשה? יסתכל על דברים יציבים שמחוברים לקרקע כמו עמודי חשמל ועל פיהם יהיה לו קנה מידה שיעזור לו להבין מהי האמת באותו מצב. ומיהם אותם עמודי אמת שיכולים לעזור לנו לצלוח את העוה"ז בצורה הטובה ביותר ורק עליהם יכול האדם לסמוך? אלו הם אותם תלמידי חכמים יראי שמים שתורתם אמנותם שקיבלו את התורה, שקיבלו את התורה הקדושה איש מפי איש כך עד משה רבינו שקיבל את התורה מפי הגבורה.
כשהייתי קטן הזהירו אותי מהקרינה שבוקעת ממכשיר הטלויזיה ואז קשה היה לי לקבל ולהאמין לזה כמו לכל דבר אחר שלא ניתן לקלוט באמצעות החושים, וכיום לעומת זאת המודעות שלי בנושא השתנתה לגמרי ואף קניתי מכשיר שבודק קרינה. אם לא רואים דבר מסוים זה כלל לא מוכיח שהוא לא קיים.
שמעתי פעם את הרב שלום הרוש דורש שאם בני האדם היו מבינים את המשמעות הגרועה של עשיית חטאים ועוונות הם היו נזהרים ובורחים מהם יותר מחיות שבורחות מאש או כל סכנה גשמית אחרת, מאחר ובזמן שהסכנות הגשמיות יכולות להזיק לחיי העולם הזמני הזה, הפשעים והעבירות יכולים לגרוע מחיי העוה"ב שהם נצחיים ואינסופיים, כשעל חטאים מסוימים עליהם עובר האדם נאמר: "אין לו חלק לעוה"ב".
ישנם אנשים שכאשר איבדו את הונם בעוה"ז הם עשו את טעות חייהם ושמו יד בנפשם אך אם כולם היו מאמינים בבורא עולם, שתורה היא מן השמים, ושישראל נבחרו לשמש כעמו הנבחר של בורא עולם, להיות אור לגויים בעולם ולהופיע את אור האינסוף ברמה העליונה ביותר ביחס לכל שאר הדברים שברא השם, וכאמור יש אינספור הוכחות חד משמעיות לכך, ידיעה כזאת לא היתה מזעזעת אותם כלל מאחר וזה לא הדבר החשוב ביותר בחיי צדיקים יראי השם והם היו אומרים: "השם נתן, השם לקח, יהי שם השם מבורך", ומאמינים שזה לטובתם הבלעדית גם אם אינם מבינים כיצד, שהרי נסתרות הן דרכי השם.